משנה ח: קוֹצְרִים בֵּית הַשְּׁלָחִים שֶׁבָּעֲמָקִים, אֲבָל לֹא גוֹדְשִׁין. אַנְשֵׁי יְרֵיחוֹ קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים, וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים. קוֹצֵר לַשַּׁחַת, וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף יִקְצוֹר וְיַאֲכִיל אַף מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ:
משנה ח: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, נאמר לגבי העומר (ויקרא כג י) 'רֵאשִׁית קְצִירְכֶם', שיהיה הוא ראשון לכל הנקצרים, ומאידך נאמר באותו פסוק 'וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן', ומשמע מכך שניתן לקצור את קציר הארץ קודם קציר העומר, ולמדו מכך חכמים שאמנם סתם תבואה שבארץ ישראל, הראויה להבאת העומר, אסורה בקצירה קודם העומר, אך התבואה הגדלה במקומות שאין מביאים משם את העומר, מותרת בקצירה קודם העומר, ולכן קוֹצְרִים תבואה הגדלה בבֵּית הַשְּׁלָחִים – ארץ הצמאה למים, שֶׁבָּעֲמָקִים, שבהצטרפות שתי החסרונות הללו, שזו בית השלחים ונמצאת בעמק, התבואה הגדלה שם גרועה, ופסולה לעומר, אֲבָל לֹא גוֹדְשִׁין – אסור לעשות מהתבואה גדיש, כדי שיהיה היכר לכך שעדיין לא קרב העומר. אַנְשֵׁי יְרֵיחוֹ, שהיתה להם תבואה בבית השלחים שבעמק, קוֹצְרִין בִּרְצוֹן חֲכָמִים, וכפי שהתבאר במשנתנו, שהדבר מותר, וְגוֹדְשִׁין שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים. קוֹצֵר לַשַּׁחַת – מותר לקצור לפני העומר תבואה שלא נגמרה הבשלתה יפה, וּמַאֲכִיל תבואה זו לַבְּהֵמָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי מותר הדבר, בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל לקוצרה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ – קודם שהגיעה לשליש האחרון של בישולה, אבל לאחר מכן אין לקוצרה אפילו לצורך אכילת בהמה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף יִקְצוֹר וְיַאֲכִיל אַף מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ, כיון שקצירה לְשַׁחַת עבור בהמה אין זה נחשב 'קציר' שאסרה התורה.
