פרשת ראה
"ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד א)
מצוות לא תעשה, שלא לקרוח שער הראש על המתים, כמו שיעשו חסרי הדעת, ועל זה נאמר [דברים יד א] 'ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת', ונכפל לאו זה בכהנים שנאמר עליהם [ויקרא כ"א, ה'] 'לא יקרחו קרחה בראשם', ולמדנו משם לחייב על כל הראש כמו בבין העינים, כמו שהתבאר במסכת מכות [כ' ע"א]. ומן הכתוב הזה למדו גם כן שאין החיוב בקרחה כי אם הקורח על מת דוקא. ונמצא עם שני הכתובים השלמת המצוה וביאורה בין בישראל בין בכהנים, שהכל מתחייבין על כל הראש כבין העינים.
משרשי המצוה, כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה. ונמנענו מן הגדידה על מת, כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה הא-ל, רק על ענין שציונו בתורה להצטער בו, אבל שנשחית גופנו ונקלקל עצמנו כשוטים – לא טוב לנו, ואין זו דרך חכמים ואנשי בינה, אלא זהו ממעשי ההמון הפחותים וחסרי הדעת, שלא הבינו דבר במעשה הא-ל ונפלאותיו.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהקורח קרחה אחת על חמש מתים לוקה חמש. והקורח חמש קרחות על מת אחד לוקה חמש כשהתרו בו על כל אחת ואחת. הקורח ביד או בסם חייב, ואפילו הטביל אצבעותיו בסם והניחן בחמש מקומות בראשו בבת אחת הואיל וקרח חמש קרחות לוקה חמש, ואף על פי שהיא התראה אחת הואיל וכולן באין כאחת. ויתר פרטי המצוה בסוף מכות, וכל עניניה כדין חברתה הקודמת בשוה.
