טו. מן היום השמיני ללידה, כלומר אחרי שעברו שבע יממות מגמר הלידה, ועד סוף שלשים יום ללידתה, דינה כדין חולה שאין בו סכנה, ועושים כל הנחוץ לצורך בריאותה על ידי גוי, אפילו דבר שהוא מלאכה גמורה מן התורה. וליהודי מותר לעשות בשבילה כל דבר שהוא לצורך רפואתה, ואין בו אלא איסור דרבנן, אך עליו לעשותו תוך כדי שינוי מן הרגיל בימות החול. ויש להיוועץ במורה הוראה בנוגע לכל ספק.
אם נתגלה איזה שהוא סיבוך אצל היולדת, אפילו אחרי שבעה ימים מן הלידה, ויש חשש סכנה בדבר, הרי דינה כדין חולה שיש בו סכנה.
