א לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּֽעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃ ב בְּגַֽאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּֽפְשׂ֓וּ ׀ בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ׃ ג כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּֽאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ ׀ יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק י
על פי האמור במזמור הקודם, שיש מלכים רשעים עריצים המשחיתים עמים רבים, עד אשר לאחר זמן מעניש אותם ה', מתאונן על כך שבינתיים יש בני אדם התמהים על כך שיש רשע וטוב לו, ומחמת כן נעלם מבני האדם שיש אלהים שופטים בארץ:
(א) לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, כי ברוב הזמנים נראה כאילו ה' עומד מרחוק ואינו משגיח ממרום שבתו על מעשי בני האדם בעולם השפל, וגם בעת צרה, שהתבאר במזמור הקודם שה' מציל את הנדכאים, הרי גם אז עושה זאת ה' על ידי רשע אחר, שהוא כשלוחו להעניש את הרשע הראשון, ומחמת כן תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה – גם בזמני צרה, שאתה משגיח על הנדכאים להצילם, אתה עושה זאת בדרך של העלם והסתרה, והרשע, שהוא באמת שליח ה' להציל את העשוק מיד עושקו, חושב בליבו שכוחו ועוצם ידו עומדים לו, ואף בני האדם האחרים הרואים את הדברים אינם מכירים שיד ה' עושה כל זאת.
(ב) בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי – נראה הדבר כי הרשע בגאוותו ובכוחו רודף אחרי העני, ורוב בני האדם אינם מכירים בכך שהדבר נעשה ברצון ה', יִתָּפְשׂוּ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ – ומחמת מחשבות אלו שחושבים בני האדם כאשר באה עליהם הצרה מאותו רשע, שנדמה להם שהרשע עושה הכל בכוחו ומרצונו, ומסתפקים בהשגחת ה', מחמת מחשבות אלו עצמן הם נתפשים ונמסרים ביד הרשע, כי אינם מכירים בכך שזהו עונש הבא להם מאת ה', ואינם שבים בתשובה.
(ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ – כי הרשע הזה מתהלל על השגת תאוותיו, כי רוב בני האדם אינם משיגים את כל רצונם, ואילו רשע זה משיג יותר ממה שהוא מתאווה לו, ובכל זאת, הגם שהוא מצליח בדרכיו יותר מדרכי הטבע, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְיָ – המברך ומהלל את הרשע הזה ה'בוצע', גוזל וחומס, ומקנא בהצלחתו, הרי הוא כמי שמנאץ ומכעיס את ה', ומחמת מחשבות אלו של בני האדם בעניני הצלחת הרשע הם נכשלים, ונמסרים ביד אותו רשע בעצמו.
