משנה ג: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. בֶּאֱמֶת בְּיַיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר. חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה כֵלִים, יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן, לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת.
לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין – מקום אפיית לחמים וכדומה, וְלא חנות שֶׁל צַבָּעִין, תַּחַת אוֹצָרוֹ – מחסן תבואה או פירות שֶׁל חֲבֵרוֹ, כיון שהחום של דברים אלו מזיק לפירות שבמחסן. וְלֹא יעשה רֶפֶת בָּקָר תחת אוצרו של חבירו, כיון שהריח מזיק לפירות. בֶּאֱמֶת – הלכה פסוקה היא, שבְּיַיִן הִתִּירוּ – מותר לפתוח חנות של נחתומין או צבעין מתחת למחסן יין, כיון שהחום אינו מזיק ליין של ארץ ישראל, אלא משביחו, אֲבָל לֹא התירו את הדבר ברֶפֶת בָּקָר, כיון שהריח מזיק ליין.
חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר – אחד מבני החצר שבא לפתוח חנות בחצר, יָכוֹל כל אחד מבני החצר לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שלא יפתח, וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין לחנות וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה אחד מבני החצר כֵלִים בביתו, ויוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן, לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם, והיינו באופן שכבר החזיק הלה לעשות שימושים אלו בתוך ביתו, ולכן אין בני החצר יכולים למחות בידו [אבל לגבי חנות יכול למחות בידו, כמבואר ברישא, כיון שאין חזקתו מועילה אלא לגבי שימושים שלו עצמו, ולא לגבי אחרים הנכנסים ויוצאים (תוי"ט)]. וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת – וכן אם אחד מבני החצר מלמד תורה לתינוקות של בית רבן, אין בני החצר יכולים למחות בידו ולטעון שאינם יכולים לישן מחמת קול הילדים הנכנסים ויוצאים, ואף שאילו הם קולות של בני אדם אחרים, והיה ראוי לאסור זאת, התירו חכמים את הדבר משום 'יגדיל תורה ויאדיר', אבל אם אינו מלמדם תורה אלא לימודי חול, יכולים בני החצר למחות בידו ולטעון שקולות התינוקות מפריעים להם.
