פרשת ראה
"לא תתגודדו" (דברים יד א)
מצוות לא תעשה, שלא להתגודד גופנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה, ועל זה נאמר (דברים יד א) 'לא תתגודדו'. ונכפל לאו זה במלה אחרת שנאמר (ויקרא יט כח) 'ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם' וגו'.
ומדיני המצוה, שהשורט את גופו מחמת צער על המת, בין ביד בין בכלי, חייב, והשורט על עבודה זרה, בכלי חייב וביד פטור, שכן היה מנהגם להתגודד לפני עבודה זרה בכלי. ומכל מקום לפי הנראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה [מכות כ' ע"ב] שאין חיוב הלאו רק במתגודד על מת או על עבודה זרה, אבל המתגודד בלא טענה, או מתוך כעס על ביתו שנפל או ספינתו שטבעה, אף על פי שהוא דבר נמאס ביותר ומכוער ואסור, אין חיוב הלאו על זה.
משרשי המצוה כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה. ונמנענו מן הגדידה על מת, כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה הא-ל, רק על ענין שציונו בתורה להצטער בו, אבל שנשחית גופנו ונקלקל עצמנו כשוטים – לא טוב לנו, ואין זו דרך חכמים ואנשי בינה, אלא זהו ממעשי ההמון הפחותים וחסרי הדעת, שלא הבינו דבר במעשה הא-ל ונפלאותיו. עוד אמרו חז"ל, שהשורט על המת חייב על כל שריטה ושריטה מלקות אחת, ובתנאי שהתרו בו על כל אחת ואחת, והשורט שריטה אחת על חמשה מתים, חייב חמש מלקיות.
וכתב הרמב"ם ז"ל [פי"ב מעבודה זרה הי"ד], כי עוד דרשו חז"ל בכלל אזהרה זו, שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת באופן שזה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת, ולפי זה מתפרשת לשון 'לא תתגודדו' כלומר לא תעשו אגודות אגודות, כלומר שלא תהיו חלוקין אלו על אלו. ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה, שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירין אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינין חלוקין, והן שוין בחכמה, לא נאמר על זה לא תתגודדו.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
ועובר על זה ושרט שריטה אחת בכל מקום שבגופו, על מת או לשם עבודה זרה, חייב מלקות.
