השער הראשון – שער הגאווה
גאוות חכמה ומעשים טובים, יש בה שני חלקים: האחד טוב, והאחד רע.
הגאווה הרעה היא כאשר יבזה בני אדם בלבו ובפיו, וכולם קטנים ופחותים בעיניו, ומהלל ומשבח עצמו שהוא גדול בחכמה, ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאוותו. ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו, ודבריו ומעשיו, שהם משובחים ממעשי וחכמת ועצת חבריו. ומתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו, כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים. ועל זה אמר שלמה המלך 'יהללך זר ולא פיך'.
הגאה, לעולם יחזיק טובה לעצמו, ומתוך כך לא יטרח על התורה, כי לא יחוש על כבוד שמים, ורצונו רק שיודו לו העולם שהוא אדם טוב וחכם, ובזה יש לו די. ותמיד הוא שמח במכשול חבריו ובמעוט ידיעתם, ומתכבד בקלון חבריו. וזה אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה. אדם שכל מעשיו טובים הם ומתהלל בהם להתכבד, דומה לתבשיל חשוב מאוד, העומד אצל האש עד שהוא מקדיח ומתקלקל, עד שאינו ראוי לאכול מחמת מרירות שריפת האש; כך האדם המתפאר במעשיו, מקדיח ומקלקל במהללו את מעשיו הטובים.
