ו) הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון, ועשו הקהל על פיהם בשגגה, בית דין פטורין מן הקרבן מפני שהן מזידין, וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם חייב קרבן בפני עצמו, מפני שהוא שוגג.
הורו בית דין בשגגה, וידעו הקהל שטעו ושאין ראוי לקבל מהן, ואף על פי כן עשו הקהל על פיהם, אלו ואלו פטורין מן הקרבן, בית דין פטורין שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתן שהטעתם, שהרי ידעו שאין להם לשמוע לבית דין באופן כזה, אלא עברו את העבירה מחמת עצמם, וכל העושים פטורין מן הקרבן מפני שמזידין הם, שהרי ידעו שטעו, ושאין ראוי לעשות.
