טז יְהוָ֣ה מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָֽבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ׃ יז תַּֽאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהוָ֑ה תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ׃ יח לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ בַּל־יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַֽעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן־הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(טז) ומוסיף ואומר כי גם אם יחטאו כל בני האדם יכול ה' להענישם ולאבדם, כי אין מלכות ה' דומה למלכות בשר ודם, שאם ישמיד את כל בני מדינתו לא יהיה עוד מלך, כי אין מלך בלא עם, אך הלא יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, ומלכותו היא מלכות נצחית שאינה משתנה ואינה תלויה בקיום בני האדם, ומלכות זו תישאר גם אם אָבְדוּ כל הגוֹיִם מֵאַרְצוֹ.
(יז) ומסיים עתה את תפילתו ובקשתו, כי תַּאֲוַת ליבם של העֲנָוִים [שתבואר בפסוק הבא] שָׁמַעְתָּ יְיָ, ולא רק בעת שיבקשו זאת בפיהם, אלא גם כאשר תאוה זו תָּכִין את לִבָּם, שרק יחשבו על כך בליבם, כבר תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ לעשות רצונם.
(יח) ומה היא אותה 'תאות ענוים', לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ ולהצילם מיד הרשעים העושקים אותם, ויֵעשה המשפט על ידי ה' בעצמו, אך בַּל יוֹסִיף עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ מִן הָאָרֶץ – לא יהיה עוד אדם עריץ המושל על הארץ, גם אם תכלית מעשיו להעניש את הרשעים האחרים, כי על ידי כך יכולים בני אדם לטעות ולייחס לו כוחות עצמיים, אלא יהיה המשפט רק לאלהים, ועל ידי זה יכירו כולם בהשגחתו.
