כה) וכן שתי קורות המתאימות – מונחות בשווה, ולא בזו יש חוזק כדי לקבל אריח, ולא בזו יש חוזק כדי לקבל אריח, אם יש בשתיהן יחד כדי לקבל אריח, אינו צריך להביא קורה אחרת, אלא שתיהן יחד נחשבות כ'קורה' המתירה את המבוי. היתה אחת למטה ואחת למעלה, רואין את העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה, כלומר, רואים אותן כאילו שתיהן שוות, ומכשירות את המבוי, ובלבד שלא תהיה עליונה למעלה מעשרים אמה, ולא תחתונה למטה מעשרה טפחים, ולא יהיה ביניהן שלשה טפחים כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכונה [-מכוונות] עד שיעשו זו בצד זו, כלומר, כשאינן נמצאות בשווה אלא אחת למעלה ואחת למטה, יש צורך שלא יהיה ביניהן שלשה טפחים.
כו) היתה הקורה עקומה, רואין אותה כאילו היא פשוטה – ישרה. היתה עגולה [-מעוגלת לכל אורכה, כמו צינור], אף על פי שעתה אינה יכולה לקבל אריח, רואין אותה כאילו היא מרובעת, ואם היה בהקיפה שלשה טפחים הרי שיש בה רוחב טפח, ושיעור זה מספיק כדי לקבל אריח. היתה הקורה בתוך המבוי, ועקומה – ומתעקמת ובולטת חוץ למבוי, או שהיתה עקומה והעקמימות בולטת למעלה מעשרים או יורדת למטה מעשרה, רואין – משערים, כל שאילו ינטל העיקום – אם יחתכו את החלק המתעקם אל מקום הפסול וישארו שני ראשיה, אין רווח בין זה לזה שלשה טפחים, אינו צריך להביא קורה אחרת, כיון שאפילו אם נחשיב את החלק המתעקם אל מקום הפסול כאילו אינו בעולם, הרי נשארו שני החלקים של הקורה בתוך המבוי, והתבאר לעיל שאם יש שתי קורות משני הצדדים ואין בין ראשיהם רווח של שלשה טפחים הרי זו קורה המכשירה. ואם לאו, שיש ביניהן שלשה טפחים, צריך להביא קורה אחרת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
