משנה ד: זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לְנָטְעָהּ, לֹא יֹאמַר אֶטַּע וְאַחַר כָּךְ אוֹפָךְ, אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ. נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ, לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ, אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. אִם רָצָה, גּוֹמֵם עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח, זוֹרֵעַ, וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ:
משנה ד: היתה שדהו זְרוּעָה תבואה, וְנִמְלַךְ לְנָטְעָהּ גפנים, והרי דבר זה אסור משום כלאי הכרם, לֹא יֹאמַר אֶטַּע תחילה את בגפנים וְאַחַר כָּךְ אוֹפָךְ את הקרקע לקלקל את הזרעים שבאדמה, אֶלָּא הוֹפֵךְ את הקרקע תחילה וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ את הגפנים. היתה הקרקע נְטוּעָה גפנים, וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ תבואה, לֹא יֹאמַר אֶזְרַע תחילה את התבואה וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ את הגפנים, אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ – עוקר מהשורש את הגפנים, וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. אִם רָצָה, גּוֹמֵם – חותך את הגפנים עַד שישאר מהגזע פָּחוֹת מִגובה טֶּפַח, וזוֹרֵעַ, וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ – עוקר מהשורש.
