הלכות שגגות, פרק יג, א

א) כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין מקרבן ויתחייבו העושים בקרבן, הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר, ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם, אותו בית דין פטורין, וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו, כיון שלא היתה זו הוראה של בית דין הגדול. וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר, ולא היה ראש ישיבה עמהן, או שהיה אחד מהן אינו ראוי להיות ממונה בסנהדרין, כגון שהיה גר או ממזר או זקן או שלא ראה [-שלא היו לו] בנים, וכיוצא בהן, ועשו העם על פיהם ואכלו דם הלב, הרי בית דין פטורין, וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו. ומנין שאין הכתוב מדבר אלא בבית דין הגדול, שנאמר 'ואם כל עדת ישראל ישגו' וגו'. ומנין שאין בית דין חייבים בקרבן זה עד שיהיו כולן ראויין להוראה, שנאמר 'ואם מעיני העדה', עד שיהיו להם כעינים, ולהלן הוא אומר 'ושפטו העדה', מה העדה האמורה בדיני נפשות כולן ראויין להוראה, אף עדה האמורה בשגגה זו עד שיהיו כולן ראויין להוראה. וכן אם הורו הוראה זו, וידע אחד מהן שטעו, ואמר להם טועים אתם, ורבו עליו המתירים והתירו בכל הרוב, הרי בית דין פטורין, וכל מי שעשה על פיהם חייב להביא חטאת קבועה על שגגתו, שנאמר 'ואם כל עדת ישראל ישגו', עד שישגו כל הסנהדרין. ידע אחד מן הסנהדרין או מיעוטן שטעו המתירין, ושתקו, הואיל והורו הסנהדרין ולא היה שם חולק, ופשטה ההוראה ברוב הקהל, הרי בית דין חייבין בקרבן, וכל שעשה על פיהם פטור. ואלו הדיינים ששתקו, אם עשו על פי אלו שהורו, הרי אלו חייבין, מפני שלא תלו בבית דין, שהרי ידעו את האמת שבית דין טעו, והרי זה ככל חטא של יחיד. וכן אם נשאו ונתנו בדבר, ואמרו, דבר זה מותר הוא, ולא הורו לעם, ולא אמרו להם מותרין אתם לעשות, ושמע השומע מהן בעת שגמרו ואמרו שהדבר מותר, והלך ועשה כפי מה ששמע, הרי כל העושה חייב חטאת קבועה, ובית דין פטורין, שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם, ונודעה השגגה, הרי בית דין פטורין, ואלו המיעוט שעשו חייבין, וכל אחד ואחד מביא חטאתו.