ז אָלָ֤ה פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן׃ ח יֵשֵׁ֤ב ׀ בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַֽהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ׃ ט יֶֽאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר ׀ כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה יֶֽ֭אֱרֹב לַֽחֲט֣וֹף עָנִ֑י יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ׃ י יִדְכֶּ֥ה יָשֹׁ֑חַ וְנָפַ֥ל בַּֽ֝עֲצוּמָ֗יו חֵ֣ל כָּאִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ז) ואותו רשע, אָלָה פִּיהוּ מָלֵא – פיו מלא תמיד דברי אלה ושבועה בשם ה', כאילו הוא ירא שמים, וּמִרְמוֹת וָתֹךְ – פיו מלא דברי מרמה הצפונים ומוסתרים בתוך ליבו, שבהם הוא מרמה את הבריות, אך באמת תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, בפנימיות ובסתר, יש רק עָמָל וָאָוֶן – מחשבות ומעשים של רֶשַׁע וכפירה.
(ח) ומדמה את הרשע הזה לאריה טורף, אך השינוי ביניהם הוא כי האריה בצעירותו יארוב לטרף מתוך מעונו, ולא יצא משם לחפש טרף, ואילו בזקנותו יצא לחוץ לבקש אחרי טרף, ואילו הרשע הזה הוא בהיפך, כי בצעירותו יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים – ישב לארוב לאנשים בכפרים, ואז בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי, אשר אותו נקי עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ – יצפה לחילך וכחך שתושיע אותו, ואף על פי כן הרשע הורגו וחומסו.
(ט) ובעת אשר יתבגר אותו רשע, לא יצא מביתו, אלא יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה היושב בְסֻכֹּה, ומשם יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, וגם אם לא יצליח מיד לחוטפו, ימשיך לרדוף אחריו עד אשר יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ, ואין מי שימלט מידו.
(י) וגם כאשר אותו רשע יזדקן, יִדְכֶּה יָשֹׁחַ – ילך כמדוכא ושחוח מרוב ימים, עדיין ימשיך במעשיו הרעים, וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים – יפלו בידיו חיל עצום של אנשים נכאים ומוכים, ונמצא שמזיק לבני האדם בכל ימי חייו, מצעירותו ועד זקנותו.
