ב) בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה או לא שגגו, אינן חייבין באשם תלוי, שנאמר 'ונודעה החטאת', ללמד שאינם חייבים קרבן זה עד שתוודע, ואחר כך יתחייבו בקרבן, כמו שיתבאר.
במה דברים אמורים – באיזה אופן שייך הדין האמור לעיל, שבית דין חייבין קרבן על הוראתם ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן, כשיתקיימו כל התנאים הללו, א. כשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד, ב. ויהיה ראש ישיבה עמהן בהוראה, ג. ויהיו כולן ראויין להוראה, ד. ויטעו כולן או רובן בדבר זה שהורו בו, ה. ויורו בפירוש, ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות, וכן אלו ששמעו מפי בית דין, אם אמרו לאחרים מותרים אתם לעשות, ו. ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם, ז. ויהיו העושים שוגגים על פיהם, ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו [ולא שידעו העם שטעות היא ביד הדיינים], ח, ויורו הדיינים לבטל מקצת אותה מצוה ולקיים מקצת, ולא שיעקרו כל הגוף של המצוה, ט. וכשיודע להם הטעות, ידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה. בכל אלו המאורעים הוא שהיו בית דין חייבין בקרבן והעושה על פיהם פטור, אבל אם חסר אחת מכל אלו הדרכים, הרי בית דין פטורין מן הקרבן, וכל מי ששגג ועשה מעשה, מביא חטאת קבועה על שגגתו.
