השער הראשון – שער הגאווה
אמרו חז"ל, כל מי שיש בו גסות הרוח [-גאוה] כאילו עובד עבודת כוכבים. ואמרו עוד, כל אדם שיש בו גסות הרוח, מתמעט, ואין עפרו ננער לתחיית המתים, והשכינה מיללת עליו, אומר הקדוש ברוך הוא 'אין אני והוא יכולים לדור בעולם'. ואמרו עוד, אדם המתגאה, אפילו על בני ביתו אינו מקובל. והגאוה מביאה לידי רדיפות כבוד, להשתרר על בני אדם, ולידי מידות פחותות מאוד, כאשר יתבאר בעזרת השם.
סוף דבר: כל המקשט את גופו כדי להתגאות, הרי זה שוכח השם ברוך הוא, ולא יחוש על המצוות, ולא ירדוף אחר מעשים טובים, כי כל כוונתו על עצמו, לקשט גופו הנפסד, אשר אחריתו רימה.
