משנה ח: אֵין סוֹמְכִין לִשְׂדֵה תְבוּאָה חַרְדָּל וְחָרִיעַ, אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת חַרְדָּל וְחָרִיעַ. וְסוֹמֵךְ לְבוּר, וּלְנִיר, וּלְגָפָה, וּלְדֶרֶךְ, וּלְגָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּלְחָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, וּלְאִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, וּלְסֶלַע גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה:
משנה ח: אֵין סוֹמְכִין לִשְׂדֵה תְבוּאָה חַרְדָּל וְחָרִיעַ [-מין כרכום הגדל ביער], כיון שמינים אלו מזיקים לתבואה, והרואה זאת יודע שאם לא היה בעל השדה זורע אותם בעצמו, לא היה מניח לאדם אחר לזורעם סמוך לתבואתו, ונראה הדבר שרצונו בקיום כלאים, אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת חַרְדָּל וְחָרִיעַ, כיון שאינם מזיקים לירקות, והרואה אותם סמוכים סובר שהם של שני בני אדם שונים, ושאין בעל הירקות מקפיד על סמיכתם, כיון שאינם מזיקים לו.
דין נוסף לגבי כל שני מיני זרעים שאסור לסומכם זה לזה, שזהו רק באופן שאכן אין שום הפסק ביניהם, וְסוֹמֵךְ לְבוּר – אם יש באמצע שדהו מקום בור, שאינו חרוש ואינו זרוע, בשיעור בית רובע, רשאי לסמוך מצידו השני מין זרע אחר, וּלְנִיר – וכן סומך זרע אחר למקום בשדהו שהוא חרוש אך אינו זרוע, בשיעור בית רובע, וּלְגָפָה – גדר אבנים ללא טיט, וּלְדֶרֶךְ – אם היתה דרך, אפילו של יחיד מפסיקה באמצע שדהו, והיינו ברוחב ארבע אמות, וּלְגָדֵר אפילו בעובי כל שהוא, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּלְחָרִיץ בקרקע שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, וּלְאִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ בענפיו עַל הָאָרֶץ, והמרחק בין הענפים המתכופפים אל הקרקע ועד הקרקע עצמה הוא פחות משלשה טפחים, ונחשבים ענפים אלו כגדר המפרידה בין שני מיני הזרעים, וּלְסֶלַע שהוא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טפחים וְרָחָב אַרְבָּעָה:
