ד יְהוָ֤ה ׀ בְּֽהֵ֘יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ יְהוָה֮ בַּשָּׁמַ֪יִם כִּ֫סְא֥וֹ עֵינָ֥יו יֶֽחֱז֑וּ עַפְעַפָּ֥יו יִ֝בְחֲנ֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃ ה יְהוָה֮ צַדִּ֪יק יִ֫בְחָ֥ן וְ֭רָשָׁע וְאֹהֵ֣ב חָמָ֑ס שָֽׂנְאָ֥ה נַפְשֽׁוֹ׃ ו יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גָפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃ ז כִּֽי־צַדִּ֣יק יְ֭הוָה צְדָק֣וֹת אָהֵ֑ב יָ֝שָׁ֗ר יֶֽחֱז֥וּ פָנֵֽימוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ד) ומשיב על טענותיהם ואומר, באמת יְיָ הוא בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ אשר בארץ למטה, להשגיח על כל מעשי בני האדם, ואף על פי כן נראה כאילו יְיָ בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ, שסילק השגחתו מהארץ והתעלה לשמי השמים העליונים, והטעם לכך, כי לפי האמת ה' בהיכל קדשו ועֵינָיו יֶחֱזוּ את כל מעשי בני האדם, אך מכל מקום מראה ה' כאילו בשמים כסאו, כי על ידי זה עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם, כלומר, העפעפיים, המכסים את העינים, מראים כאילו ה' אינו רואה את מעשי בני האדם להענישם, ועל ידי כך בוחן ה' את בני האדם לראות כיצד ינהגו בזמן שאינם רואים את השכר והעונש.
(ה) כי על ידי הנהגה זו יְיָ את הצַדִּיק יִבְחָן, לראות אם הוא עובד את ה' מאהבה, בלי פניה חיצונית לקבלת שכר, ולכן אף שאינו רואה מיד את נתינת השכר ממשיך הוא לעבוד את ה' כראוי, והגם שעל ידי זה הרשעים מעיזים פניהם לעשות מעשי רשע, כי אין ה' מענישם מיד, אין זה מחמת שה' לא רואה את מעשיו, אלא וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ, ולכן מניחו ה' לעשות מעשי רשע, עד שתתמלא סאתו.
(ו) ואז יַמְטֵר ה' עַל רְשָׁעִים פַּחִים [-פֶּחָם], אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת, וכל זה הוא מְנָת כּוֹסָם – המנה שהכינו לעצמם [ו'כּוֹסָם' הוא מלשון מינוי והכנה, כמו "תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה" (שמות י"ב ד')], כי אם היה ה' מעניש את הרשע מיד עם מעשה הרשע הראשון שלו, היה מתיירא מלהמשיך ולהרשיע, ולא היה ניתן לבחון את מעשיו, ועוד, שעל מעשה אחד לא היה מגיע לו עונש גדול כל כך, ורק על ידי שה' לא מראה בגלוי את השגחתו נבחן הרשע, ואם אכן ממשיך הוא להרשיע מעניש אותו ה' בעונש גדול.
(ז) וגם הצדיק נבחן בכך, כִּי צַדִּיק יְיָ, ולכן צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, כלומר, אוהב ה' את הצדקות הנעשים ביושר, נוכח פני ה', והיינו לשם ה' ומחמת אהבתו, ולא לשם קבלת שכר [כי אם כוונת האדם בעשיית המצוות היא לשם קבלת השכר, נמצא שאין מעשיו מיושרים נוכח פני ה', אלא מעשיו הם עבור עצמו, לקבל שכר, ומתוך רצונו בקבלת שכר עושה הוא את רצון ה', והרי זה כרואה את פני ה' בדרך עקלתון, דרך הרצון לקבלת השכר], ורק על ידי זה שאין הצדיק מקבל מיד שכר על מצוותיו, ואף נרדף הוא לפעמים על ידי אויבים ופגעי הזמן, ניתן לבחון אותו ולראות אם הוא ממשיך במעשיו הטובים, וזהו סימן לכך שמעשיו הם מתוך אהבת ה', ולא לשם קבלת גמול, ואז יוכל לקבל את שכרו האמיתי והראוי.
