אָמַר רַב אַסִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, יַיִן שֶׁמְּזָגוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים במים, אף שלא נגע כלל ביין עצמו, אָסוּר היין המזוג בשתיה, מִשּׁוּם 'לֵךְ לֵךְ, אָמְרִין לִנְזִירָא, סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לֹא תִּקְרַב', כלומר, נזיר שאסרה עליו התורה שתיית יין ואכילת ענבים, רשאי מעיקר הדין ללכת בכרם של ענבים, אך אנו מזהירים אותו ואומרים לו שילך מסביב לכרם, ולא יכנס לכרם עצמו, כדי שלא יבוא להכשל באיסור תורה, ואף כאן אנו אומרים לאדם שלא ישתה יין שמזגו עובד כוכבים במים, כדי להרחיק את האדם מיין נסך, שמא יבוא העובד כוכבים לשפוך את היין לתוך המים.
בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב כַּהֲנָא – שאלו את רב כהנא שאלה זו, עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מַהוּ שֶׁיּוֹלִיךְ עֲנָבִים של ישראל לְגַת, וידרכם שם ישראל, אָמַר לְהוּ רב כהנא, אָסוּר, מִשּׁוּם אותו טעם של הרחקה שהרחיקו חכמים, 'לֵךְ לֵךְ, אָמְרִין נְזִירָא, סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לֹא תִּקְרַב', שמא יבוא העובד כוכבים לדרוך בעצמו את הענבים בגת.
אֵיתִיבֵיהּ – הקשה רַב יֵימַר לְרַב כַּהֲנָא, הרי שנינו בברייתא, עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהֵבִיא עֲנָבִים (לְגַת) בְּסַלִּין וּבְדַרְדוּרִין [גיגיות קטנות], אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן מְזַלֵּף עֲלֵיהֶן, מֻתָּר. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב כהנא, 'הֵבִיא' קָאֲמַרְתְּ – וכי אתה מקשה עלי מהברייתא שבה נאמר הדין בדיעבד, באופן שכבר הביא העובד כוכבים את הענבים, והרי בזה גם אני מודה שלא נאסרו, אַנָּא – אני, שאמרתי שהדבר אסור, לְכַתְּחִלָּה קָא אָמֵינָא – אמרתי זאת רק לכתחילה, שאין לעשות כן.
אָמַר רַב אַשִׁי, הַאי עוֹבֵד כּוֹכָבִים דְנַסְכֵיהּ לְחַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל – עובד כוכבים שניסך את יינו של ישראל לעבודה זרה, אַף עַל גַּב דְלִזְבוּנֵיהּ וּמִישְׁקַל דָּמֶיהָ אָסוּר – אף על פי שנאסר היין בהנאה, ואסור לישראל למכור את היין וליטול את דמיו, מִישְׁקַל דָּמֶיהָ מֵהַהוּא דְנַסְכֵיהּ שָׁרֵי – מותר לו ליטול את דמי היין מאותו עובד כוכבים שניסך את היין, ואין זה נחשב שהוא נהנה מיין נסך, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, מִיקְלָא קַלְיֵיהּ – הרי זה כאילו העובד כוכבים שרף והשחית את יינו של הישראל, שרשאי הוא לתובעו שישלם לו את דמי היין שהפסיד לו.
מביאה הגמרא מעשה בענין מגע עובד כוכבים ביין: הַהִיא חֲבִיתָא דְאִשְׁתַּקַּל בַּרְזָא דִילָהּ – מעשה בחבית יין של ישראל, שניטל ונפל ממנה הברז שממנו מוציאים את היין, אָתָא [-בא] עוֹבֵד כּוֹכָבִים, נָקְטָה – תפס וסתם בידו את החור, כדי שלא ישפך היין מהחבית. אָמַר רַב פָּפָּא, כָּל דִלְהַדֵי בַּרְזָא – כל היין הסמוך לנקב, והוא היין שישפך מיד כאשר יסיר העובד כוכבים את ידו, אַסִּיר – אסור בשתיה [אך מותר בהנאה], וְאִידָךְ שָׁרוּ – ושאר היין שבחבית מותר אפילו בשתיה. (וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי – ויש אומרים שכך אָמַר רַב פָּפָּא, כל היין דְּעַד בַּרְזָא – שמהברז ומעלה עד ראש החבית, אָסוּר, שהרי כל היין הזה היה ראוי לצאת דרך החור, ונמצא שהוא מחובר ליין שבחור שהגוי נוגע בו, ונאסר כולו, וְאִידָךְ שָׂרֵי – ואילו שאר היין שבחבית, מהברז ולמטה, מותר אפילו בשתיה).
