משנה ז: שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת, אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד. אַרְבָּעָה כֹהֲנִים נִכְנָסִין, שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי סְדָרִים, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בָזִיכִין. וְאַרְבָּעָה מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם, שְׁנַיִם לִטּוֹל שְׁנֵי סְדָרִים, וּשְׁנַיִם לִטּוֹל שְׁנֵי בָזִיכִים. הַמַּכְנִיסִים עוֹמְדִים בַּצָּפוֹן, וּפְנֵיהֶם לַדָּרוֹם. הַמּוֹצִיאִין עוֹמְדִים בַּדָּרוֹם, וּפְנֵיהֶם לַצָּפוֹן. אֵלּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין, וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה כְּנֶגֶד טִפְחוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה), לְפָנַי תָּמִיד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵלּוּ נוֹטְלִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין, אַף זוֹ הָיְתָה תָּמִיד. יָצְאוּ וְנָתְנוּ עַל הַשֻּׁלְחָן שֶל זָהָב שֶׁהָיָה בָאוּלָם, הִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין, וְהַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לַכֹּהֲנִים. חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, הַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב. חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נֶאֱכָל לָעֶרֶב, הַבַּבְלִיִּים אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה:
משנה ז: שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָאוּלָם שלפני ההיכל, מִבִּפְנִים, עַל פֶּתַח הַבַּיִת – בכניסה לפתח ההיכל, שלחן אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְשלחן אֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל השלחן שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִים את לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ, וְעַל השלחן שֶׁל זָהָב מניחים את לחם הפנים בִּיצִיאָתוֹ, כשמוציאים אותו כדי לחלק לכהנים בשבת, עד שיקטירו את הבזיכין, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.
וּמלבד שני שלחנות אלו עומד שלחן אֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים מונח תָּמִיד.
ומבארת עתה המשנה כיצד מסירים את לחם הפנים בשבת ומביאים את לחם הפנים החדש, אַרְבָּעָה כֹהֲנִים נִכְנָסִין להיכל, שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי סְדָרִים של ששה לחמים כל סדר, וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בָזִיכִין של לבונה, וְאַרְבָּעָה כהנים מַקְדִּימִין להכנס להיכל לִפְנֵיהֶם, שְׁנַיִם כדי לִטּוֹל את שְׁנֵי הסְדָרִים המונחים על השלחן משבת שעברה, וּשְׁנַיִם כדי לִטּוֹל את שְׁנֵי הבָזִיכִים המונחים שם, כדי להקטירם. הַמַּכְנִיסִים את לחם הפנים החדש עוֹמְדִים בַּצָּפוֹן, שהוא מקודש וחשוב יותר, וּפְנֵיהֶם לַדָּרוֹם. והכהנים הַמּוֹצִיאִין עוֹמְדִים בַּדָּרוֹם, וּפְנֵיהֶם לַצָּפוֹן. נמצא שעומדים הכהנים אלו כנגד אלו, אֵלּוּ מוֹשְׁכִין את הלחם הנמצא שם, וְאֵלּוּ מַנִּיחִין את הלחם החדש, קודם שיוציאו הללו לגמרי את הלחם הקודם, וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה כְּנֶגֶד טִפְחוֹ שֶׁל זֶה, שלא יהיה רגע אחד שבו אין לחם על השלחן, והטעם לכך, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ל) 'וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אין צורך להקפיד בכך שלא יהא השלחן רגע אחד ללא לחם הפנים, אלא אֲפִלּוּ אם אֵלּוּ נוֹטְלִין תחילה, וְרק אחר כך אֵלּוּ מַנִּיחִין, אַף זוֹ הָיְתָה נחשבת להנחה תָּמִיד, ורק אם שהה השלחן לילה אחד ללא לחם, ביטלו מצוה זו.
יָצְאוּ הכהנים שהוציאו את הלחם מהשלחן שבתוך ההיכל, וְנָתְנוּ את הלחמים עַל הַשֻּׁלְחָן שֶל זָהָב שֶׁהָיָה בָאוּלָם, הִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין, וְהַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לַכֹּהֲנִים, למשמר היוצא ולמשמר הנכנס. ואם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, ואי אפשר לאכול את הלחמים ביום, הַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב, במוצאי יום הכפורים.
אם חָל יום הכפורים לִהְיוֹת בעֶרֶב שַׁבָּת, שָׂעִיר המוסף שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שהוא חטאת, נֶאֱכָל לָעֶרֶב, במוצאי יום הכפורים, וכיון שזו שבת ואי אפשר לבשלו, הַבַּבְלִיִּים [-הכהנים העולים מבבל] אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי, ללא בישול, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה, ואינם קצים באכילת בשר חי [ובגמרא אמרו שלא היו בבליים אלא אלכסנדריים, וכיון שתלמידי חכמים שבארץ ישראל היו שונאים את הבבליים, קראו להם על שמם].
