משנה י: כָּל שֶׁהוּא בְתוֹךְ בֵּית רֹבַע, עוֹלֶה בְמִדַּת בֵּית רֹבַע. אֲכִילַת הַגֶּפֶן וְהַקֶּבֶר וְהַסֶּלַע, עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רֹבַע. תְּבוּאָה בִתְבוּאָה, בֵּית רֹבַע. יָרָק בְּיָרָק, שִׁשָּׁה טְפָחִים. תְּבוּאָה בְיָרָק, יָרָק בִּתְבוּאָה, בֵּית רֹבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָרָק בִּתְבוּאָה, שִׁשָּׁה טְפָחִים:
משנה י: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, שיעור ההרחקה בין מין למין הוא בשיעור בית רובע [מקום הראוי לזריעת רבע קב, והוא אחד מעשרים וארבעה בבית סאה], משנתנו מבארת שאף מקום שאינו ראוי מצד עצמו לזריעה כלל, מכל מקום נחשב הוא כהפסק לענין זה: כָּל שֶׁהוּא בְתוֹךְ בֵּית רֹבַע, עוֹלֶה [-נחשב] בְמִדַּת בֵּית רֹבַע להפסיק בין הזרעים, וכגון אֲכִילַת הַגֶּפֶן – המקום שהגפן 'אוכלת' סביבה, והיינו המקום הנצרך לבני אדם לעמוד שם כדי לטפל בכרם, וְהַקֶּבֶר, וְהַסֶּלַע, אף שאלו מקומות שבין כך אינם ראויי לזריעה, מכל מקום עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רֹבַע.
תְּבוּאָה בִתְבוּאָה – הרוצה לזרוע שני מיני תבואה, כגון חיטים ושעורים, צריך להרחיקם זה מזה בשיעור בֵּית רֹבַע [ובתנאי שלא יהיו החיטים מקיפים את השעורים מארבעה צדדים, שאז הדבר אסור גם בהרחקה של בית רובע], יָרָק בְּיָרָק, צריך להרחיק ביניהם שִׁשָּׁה טְפָחִים. בא לזרוע תְּבוּאָה בִּשדה יָרָק, או יָרָק בִּשדה תְבוּאָה, צריך להרחיק בֵּית רֹבַע [אמנם זהו רק כשזורע שדה שלימה, אך אם בא לזרוע רק שורה אחת של ירק לצד שדה תבואה, די בהרחקה של ששה טפחים]. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָרָק בִּשדה תְבוּאָה, די בהרחקת שִׁשָּׁה טְפָחִים [כיון שהוא סובר שאין חילוק בין שורה אחת של ירק לבין שדה שלמה של ירק, ולעולם די בהרחקת ששה טפחים].
