האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה, הוא נעלה מעל כל עניני זה העולם, ומושגח מאתו יתברך השגחה פרטית למעלה מהוראת הטבעים והמזלות כולם. כיון שהוא דבוק בתורה ובהקב"ה ממש כביכול, ומתקדש בקדושה העליונה של התורה הקדושה שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות, והיא הנותנת החיות והקיום לכולם, ולכל הכחות הטבעים, הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את כולם, ולמעלה מכולם, ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאתו יתברך על ידי הכחות הטבעים.
אדרבה, הכחות הטבעים מסורים אליו, כאשר יגזור אומר עליהם, ולכל אשר יחפוץ יטם, ואימתו מוטלת על כולם. כממו שאמרו 'ונותנת לו מלכות וממשלה', כי נזר אלקיו, אור התורה, מאירה ומבהקת על ראשו, וחוסה כביכול בצל כנפי השכינה. (נפש החיים, ד, יח)
