פרשת ראה
"ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים טו ג)
מצוות עשה, לעזוב את החובות בשנת השמטה, ועל זה נאמר 'ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך', ונכפלה האזהרה בזאת המצוה, שנאמר 'וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו', ואמרו בתוספתא, בשתי שמטות הכתוב מדבר, אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים.
משרשי המצוה, ללמד נפשינו במדות המעולות, מדת הנדיבות ועין טוב, ונקבע בלבבנו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול הברכה והרחמים. וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחומר בנפשנו לאמר, אפילו הלויתיו ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט בידו המלוה, כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון שלא לגזול ושלא לחמוס משלו.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שאין השביעית משמטת אלא בסופה, כשתשקע חמה בערב ראש השנה של מוצאי שביעית, שנאמר 'מקץ שבע שנים'. ומשמטת אפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים. הקפת חנות ושכר שכיר אינו נשמט, ואם זקפו אותם במלוה נשמט, וכן הדין בקנסות. המגרש אשתו קודם שמטה אין כתובתה נשמטת, אלא אם כן פגמה או זקפתה עליו במלוה. והמלוה על המשכון אינו משמט, והוא שיהיה החוב כנגד המשכון. וזהו דוקא במשכון של מטלטלין, אבל לא במשכון של קרקע.
והמוסר שטרותיו לבית דין, ואמר להם אתם גבו לי חוב זה, אינו משמט, שנאמר 'ואשר יהיה לך את אחיך', וזה כבר נתנו ביד בית דין. ומזה הטעם אמרו חז"ל שחוב שיש ליתומים על אחרים אין שביעית משמטתו, דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים, ואחריהם כל בית דין שבכל דור ודור, וכאילו מסרו שטרותיהם ביד בית דין דמי.
וכן מענין המצוה מה שאמרו חז"ל שהמלוה את חברו לעשר שנים אין שביעית משמטתו, דכי אמר רחמנא 'לא יגוש' היינו בחוב הראוי לנגוש. וזה לא הגיע זמנו לנגשו עדין. ומה שאמרו שהמתנה עם חברו בחובו על מנת שלא תשמיטנו שביעית הרי זה משמט, לפי שהוא כמתנה על מה שכתוב בתורה, אבל אמר לו על מנת שלא תשמיט חוב זה ואפילו בשביעית, כלומר אף על פי שדין שביעית להשמיט אני מתנה עמך שלא תשמיט חוב זה, אין שביעית משמטתו בענין זה. שכל תנאי שבממון קיים.
ונוהגת מצוה זו מדאורייתא בארץ ישראל ובכל מקום, בזמן שהיובל נוהג, באנשים ובנשים. אבל בזמן שאין היובל נוהג, אין שמטת קרקעות וכספים נוהגת מדאורייתא, אבל מדברי סופרים נוהגת שמיטת כספים אפילו בזמן הזה, ואפילו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורת השמטת כספים מישראל.
והעובר על זה ותבע את חברו על חוב שעברה עליו שנה שביעית בזמן הבית, ביטל מצוות עשה זו, מלבד שהוא עובר על איסור לא תעשה, ובזמן הזה עובר באיסור דרבנן. ואם ידעו הבית דין ששביעית עברה עליו, אין נזקקין לנגוש אותו כלל, ואפילו בזמן הזה. ואף על פי שהשמטת כספים עכשיו דרבנן, ושעבוד המלוה הוא מדאורייתא, הרי נפסקה ההלכה שבכל דבר שבממון יש כח ביד חכמים לדחות דבר תורה, מטעם דהפקר בית דין הפקר.
