משנה ט: שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלשָׁה. כֵּיצַד, נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב, לִשְׁנָיִם. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, נֶאֱכָלוֹת לִשְׁלשָׁה. לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוּת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר. כֵּיצַד, נֶאֱפֶה בְעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכָל בַּשַּׁבָּת, לְתִשְׁעָה. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, נֶאֱכָל לַעֲשָׂרָה. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶאֱכָל לְאַחַד עָשָׂר. וְאֵינוֹ דוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן, דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב וְאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת יוֹם צוֹם:
משנה ט: שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, הבאים בחג השבועות, נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם – לא פחות מיומיים לאחר שנאפו, וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלשָׁה – אך לא יותר משלשה ימים לאחר שנאפו. כֵּיצַד, כאשר החלות נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְנֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב, הרי נמצא שנאכלו לִשְׁנָיִם. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת מיד אַחַר הַשַּׁבָּת, אי אפשר לאפות אותם בערב יום טוב, שזהו שבת, אלא ביום שישי, נֶאֱכָלוֹת לִשְׁלשָׁה.
לֶחֶם הַפָּנִים, נֶאֱכָל אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה ימים לאפייתו, וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר. כֵּיצַד, בדרך כלל נֶאֱפָה הלחם בְעֶרֶב שַׁבָּת, וְנֶאֱכָל בַּשַּׁבָּת, לְתִשְׁעָה. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, אופים את הלחם ביום חמישי, ונֶאֱכָל לַעֲשָׂרָה. חלו שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לפני השבת, הרי הוא נאפה ברביעי, ונֶאֱכָל לְאַחַד עָשָׂר [ואף שהשבת שלאחריה היא יום הכפורים, ואוכלים את הלחמים רק במוצאי שבת, אין זה נחשב שנאכלים הלחמים לשנים עשר, כיון שלגבי אכילת קדשים הלילה הולך אחר היום]. וְאֵינוֹ דוֹחֶה באפייתו לֹא אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב, ואף על פי שמותר לאפות ביום טוב, הרי נאמר (שמות יב טז) 'אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם' ולשון 'לכם' באה ללמד שהיתר הכנת אוכל נפש הוא רק לצורך אכילת אותו היום, ואילו לחם הפנים נאכל רק בשבת הבאה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן, דּוֹחֶה לחם הפנים באפייתו אֶת יוֹם טוֹב, כיון שהוא סובר שמה שנאמר לגבי אוכל נפש 'לכם' היינו למעט לצורך גויים, וְאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת יוֹם צוֹם – את יום הכפורים, אם חל ביום שישי.
