משנה ב: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת וְהֵבִיא בַמַרְחֶשֶׁת, בַּמַרְחֶשֶׁת וְהֵבִיא בַמַּחֲבַת, מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. זוֹ לְהָבִיא בַמַּחֲבַת וְהֵבִיא בַמַּרְחֶשֶׁת, בַּמַּרְחֶשֶׁת וְהֵבִיא בַמַּחֲבַת, הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה. הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, בִּשְׁנֵי כֵלִים וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. אֵלּוּ לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, בִּשְׁנֵי כֵלִים וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, הֲרֵי אֵלּוּ פְסוּלִין. הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, אָמְרוּ לוֹ בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ, הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד, כְּשֵׁרִים. בִּשְׁנֵי כֵלִים, פְּסוּלִין. הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ בִּשְׁנֵי כֵלִים נָדַרְתָּ, הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵלִים, כְּשֵׁרִין. נְתָנוֹ בִכְלִי אֶחָד, כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרָבוּ:
משנה ב: להבנת המשנה יש להקדים, שהנודר בלשון 'הרי עלי', חל החיוב על האדם עצמו, ואינו נפטר עד שיביא את הדבר שנדר לשם קיום נדרו. ואילו באומר 'הרי זו', חל הנדר על הדבר המונח לפניו, ועליו להקריבו באופן שנדר.
הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי להביא מנחה בַּמַּחֲבַת, וְהֵבִיא מנחה הנעשית בַמַרְחֶשֶׁת, או שאמר הרי עלי בַּמַרְחֶשֶׁת וְהֵבִיא בַמַּחֲבַת, מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, ונחשבת מנחה זו כנדבה, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא [והחידוש בכך הוא שאף על פי שהמחבת והמרחשת דומות זו לזו, לא יצא, וכל שכן אם שינה למנחה אחרת לגמרי, שלא יצא].
היה עשרון סולת מונח לפניו, ואמר הרי זוֹ לְהָבִיא בַמַּחֲבַת, וְהֵבִיא אותה בַמַּרְחֶשֶׁת, או שאמר הרי זו להביא בַּמַּרְחֶשֶׁת, וְהֵבִיא בַמַּחֲבַת, כיון שנדרו היה על סולת מסוימת זו, ושינה ממה שנדר, הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה.
אמר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד, וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, והרי יצטרכו עתה לקמוץ פעמיים, והוא נדר רק קומץ אחד, ועוד, שבכל כלי בפני עצמו יש פחות ממה שנדר, או שנדר להביא שני עשרונים בִּשְׁנֵי כֵלִים, והיו צריכים לקמוץ פעמיים, וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, והרי אלו מנחות נדבה, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא.
היו לפניו שני עשרונים, ואמר הרי אֵלּוּ לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד, וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, או שאמר הרי אלו להביא בִּשְׁנֵי כֵלִים, וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, הֲרֵי אֵלּוּ פְסוּלִין [ובאופן שנדר להביא בשני כלים והביאם בכלי אחד, מדובר באופן שהתערבו המנחות זו בזו, ואינו יכול לקמוץ מכל אחת בפני עצמה].
אמר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד, וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, אָמְרוּ לוֹ, הרי בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ להביא, ושמע לדבריהם והִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד, הרי אלו כְּשֵׁרִים. אבל אם הקריבם בִּשְׁנֵי כֵלִים, פְּסוּלִין, ובאופן זה אין אומרים שיוקרבו לשם נדבה אחרת, שהרי הזכירו לו את נדרו, ולא השיב שהביא אותם לשם מנחה אחרת, הרי שהיתה כוונתו לשם נדר זה, וכיון ששינה מכפי שנדר, הרי המנחה פסולה.
אמר הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ, הרי בִּשְׁנֵי כֵלִים נָדַרְתָּ, אם שמע לדבריהם והִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵלִים, הרי אלו כְּשֵׁרִין. אך אם נְתָנוֹ בִכְלִי אֶחָד, דינן כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרָבוּ, והתבאר דינם לעיל (פ"ג מ"ד), שאם יכול הוא לקמוץ מכל מנחה בפני עצמה, כשרות. ואם אינו יכול, פסולות.
