(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
הלימוד היום לזכות שקד צילה בת שרה, לבריאות, אושר, יראת שמים והצלחה בכל
יג. כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העכו"ם היין הוא שיגע ביין עצמו בין בידו בין בשאר איבריו שדרכן לנסך בהן וישכשך, אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו את ידו קודם שיוציאה ולא ינידה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וירד למטה מידו לא נאסר היין, וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אף על פי שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה א)
יד. עכו"ם שמצץ היין מן החבית במינקת אסר כל היין שבה, שכשיפסק יחזור היין שעלה במינקת במציצתו ויפול לחבית ויאסור הכל. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה טו)
טו. עכו"ם שנגע ביין ולא נתכוון לזה הרי היין מותר בהנייה בלבד כיצד כגון שנפל על נוד של יין או שהושיט ידו לחבית על מנת שהיא שמן ונמצאת יין. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ה)
טז. בא היין מכחו של עכו"ם בלא כוונה הואיל ולא נגע ביין הרי זה מותר בשתייה, כיצד כגון שהגביה כלי של יין ויצק לכלי אחר והוא מדמה שהוא שכר או שמן הרי זה מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ו)
יז. יש דברים שאין בהם איסור ניסוך כלל ואסרו אותם חכמים כדי להרחיק מן הניסוך, ואלו הן לא ימזוג העכו"ם המים לתוך היין שביד ישראל שמא יבא לצוק היין לתוך המים, ולא יוליך העכו"ם ענבים לגת שמא יבוא לדרוך או ליגע, ולא יסייע לישראל בשעה שמריק מכלי לכלי שמא יניח הכלי ביד העכו"ם ונמצא היין בא מכחו, ואם סייע או מזג המים או הביא ענבים מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יג)
יח. יש דברים שאין בהם איסור ניסוך כלל ואסרו אותם חכמים כדי להרחיק מן הניסוך, ואלו הן לא ימזוג העכו"ם המים לתוך היין שביד ישראל שמא יבא לצוק היין לתוך המים, ולא יוליך העכו"ם ענבים לגת שמא יבוא לדרוך או ליגע, ולא יסייע לישראל בשעה שמריק מכלי לכלי שמא יניח הכלי ביד העכו"ם ונמצא היין בא מכחו, ואם סייע או מזג המים או הביא ענבים מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יג)
יט. עכו"ם שנגע ביינו של ישראל לאונסו מותר למכור אותו יין לאותו העכו"ם שאסרו לבדו, שכיון שנתכוון זה העכו"ם להזיקו ולאסור יינו הרי זה כמו ששברו או שרפו שחייב לשלם, ונמצאו הדמים שלוקח ממנו דמי ההיזק ולא דמי המכירה. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה כח)
כ. חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מן הנקב והניח העכו"ם אצבעו במקום הנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור, ושתחת הנקב מותר בשתייה. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה י)
כא. נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין אף על פי שלא שיכשך נאסר שהרי בא היין מכחו, הגביה ולא שיכשך ולא נגע מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ב)
כב. עכו"ם שהיה אוחז הכלי בקרקע וישראל יצק לתוכו יין היין מותר, ואם נדנד העכו"ם הכלי נאסר היין. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ג)
כג. כלי סתום מותר לטלטלו העכו"ם ממקום למקום ואף על פי שהיין מתנדנד שאין זה דרך הניסוך, העביר נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנוד בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר מותר, ואף על פי שהיין מתנדנד, העביר כלי חרס פתוח מלא יין אסור שמא נגע בו, ואם היה חסר מותר אלא אם כן שכשכו. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ד)
כד. חבית שנסדקה לארכה וקדם העכו"ם וחבקה כדי שלא יתפרדו החרסים הרי זה מותר בהנייה, אבל אם נסדקה לרחבה ותפס בסדק העליון כדי שלא יפול הרי זה מותר בשתייה שהרי אין היין על כחו של עכו"ם. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ח)
כה. עכו"ם הנמצא בבית הגת אם יש שם לחלוחית יין כדי לבלול הכף עד שתבלול הכף לכף שניה צריך להדיח כל בית הגת וינגב, ואם לאו מדיח בלבד וזו הרחקה יתירה. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כז)
כו. עכו"ם שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו מלוה על אותו היין הרי זה אסור מפני שלבו גס בו שולח ידו ומנסך, ואם אין לו עליו מלוה היין מותר בשתיה. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כה)
כז. עכו"ם שנפל לבור של יין והעלוהו משם מת, או שמדד הבור שיש בו היין בקנה, או שהתיז את הזבוב והצרעה מעליו בקנה, או שהיה מטפח על פי החבית הרותחת כדי שתנוח הרתיחה, או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור הרי זה מותר בהנייה בלבד, ואם עלה העכו"ם חי היין אסור בהנייה (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ט)
כח. עכו"ם ששכר ישראל לדרוך לו יינו בטהרה כדי שיהיה מותר לישראל ויקחוהו ממנו והיה היין בביתו של עכו"ם, אם היה ישראל זה ששומר היין דר באותה חצר היין מותר, ואף על פי שהפתח פתוח והשומר נכנס ויוצא, ואם היה השומר דר בחצר אחרת היין אסור, ואף על פי שהמפתח והחותם ביד ישראל, שכיון שהיין של עכו"ם וברשותו אינו מפחד לזייף ולהכנס לבית ויאמר ויהי מה אם ידעו בו לא יקחו ממני. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה ג)
כט. אפילו כתב העכו"ם לישראל שנתקבל ממנו המעות למכור לו בהן יין הואיל ואין הישראלי יכול להוציאו מרשות העכו"ם עד שיתן לו המעות הרי הוא של עכו"ם ואסור, אלא אם היה השומר דר שם בחצר, ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר תמיד אלא נכנס ויוצא כמו שביארנו, בין ברשות בעל היין בין ברשות עכו"ם אחר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה ד)
ל. היה יין זה הטהור של עכו"ם מונח ברשות הרבים או בבית הפתוח לרשות הרבים וישראל הולכים ושבים מותר, שעדיין לא נכנס ברשות העכו"ם. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה ה)
לא. הלוקח בית או ששכר בית בחצירו של עכו"ם ומלאהו יין אם היה הישראלי דר באותה חצר אף על פי שהפתח פתוח היין מותר, מפני שהעכו"ם מפחד תמיד ואומר עתה יכנס לביתו פתאום וימצא אותי בתוך ביתו, ואם היה דר בחצר אחרת לא יצא עד שיסגור הבית ויהיה המפתח והחותם בידו ואינו חושש שמא יזייף העכו"ם מפתח הבית. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה א)
לב. יצא ולא סגר הפתח או שסגר והניח המפתח ביד עכו"ם הרי היין אסור בשתיה, שמא נכנס העכו"ם ונסך, שהרי אין הישראלי שם, ואם אמר לו אחוז לי מפתח זה עד שאבוא, היין מותר שלא מסר לו שמירת הבית אלא שמירת המפתח. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה ב)
לג. אוצר של יין שהיו חביותיו פתוחות ויש לעכו"ם חביות אחרות באותו הפונדק, ונמצא העכו"ם עומד בין חביות ישראל הפתוחות, אם נבהל כשנמצא ונתפש עליו כגנב היין מותר בשתייה שמפחדו ויראתו אין לו פנאי לנסך, ואם לא נתפש כגנב אלא הרי הוא בוטח שם היין אסור, ותינוק הנמצא בין החביות בין כך ובין כך כל היין מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כג)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת עבודה זרה, פרק חמישי (א)
א. כבר ביארנו שכל דבר שהוא אסור בהנייה אם עבר ומכרו דמיו מותרין חוץ מעכו"ם ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה, והחמירו חכמים בסתם יינם להיות דמיו אסורין כדמי יין שנתנסך לעכו"ם לפיכך עכו"ם ששכר את ישראל לעשות עמו ביין שכרו אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה טו)
ב. וכן השוכר את החמור להביא עליו יין או ששכר ספינה להביא בה יין שכרן אסור, אם מעות נתנו לו יוליכן לים המלח, ואם נתנו לו בשכרו כסות או כלים או פירות הרי זה ישרוף אותן ויקבור האפר כדי שלא ליהנות בו. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה טז)
ג. שכר לעכו"ם חמור לרכוב עליו והניח עליו לוגין של יין שכרו מותר, שכרו לשבר כדי יין נסך שכרו מותר ותבוא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יז)
ד. השוכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות ונמצא אחת מהן יין שכרו כולו אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יח)
ה. אמר לו העבר לי חבית בפרוטה חבית בפרוטה והעביר ונמצא ביניהן חביות של יין, שכר חביות של יין אסור ושאר שכרו מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יט)
ו. ישראל שהיה נושה בעכו"ם מנה, הלך העכו"ם ומכר עכו"ם ויין נסך והביא לו דמיהן הרי זה מותר, ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור עכו"ם או יין נסך שיש לי ואביא לך, אף על פי שהוא סתם יינו ומכר והביא לו הרי זה אסור, מפני שהישראלי רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה כא)
ז. יין נסך שנפל על הענבים ידיחם והן מותרות באכילה, ואם היו מבוקעות בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש אם נותן טעם בענבים הרי אלו אסורות בהנייה, ואם לאו הרי אלו מותרות באכילה. (הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה לב)
ח. נפל על גבי תאנים הרי אלו מותרות מפני שהיין פוגם בטעם התאנים. (הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה לג)
