ה) המוציא תבלין, שיעורו כדי לתבל ביצה, ומצטרפין כל התבלינים זה עם זה. פלפל, שיעורו בכל שהוא. עיטרן, כל שהוא. ריח טוב, כל שהוא. ריח רע, כל שהוא [ומשתמשים בו להבריח בעלי חיים מזיקים]. מיני בשמים, כל שהן. ארגמן טוב, כל שהוא. בתולת הורד – עלה של ורד, לריח טוב, אחת. מיני מתכות הקשים, כגון נחשת וברזל, כל שהן. מעפר המזבח ומאבני המזבח, וממקק [-רקב של] ספרים קדושים, וממקק מטפחותיהן שלהן, שיעורם כל שהן, מפני שמצניעין אותם לגניזה. גחלת, כל שהוא. והמוציא שלהבת פטור, לפי שאין בה ממש.
ו) המוציא זרעוני גינה שאינן נאכלין לאדם, שיעורן פחות מכגרוגרת, מזרע קשואין שנים, ומזרע הדלועין שנים, מזרע פול המצרי שנים. המוציא סובין, שיעורם כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב, כדרך שעושים הצורפים בעת התכת הזהב. המוציא מורסן, אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם לבהמה שיעורו כמלא פי גדי, ואם לצביעה, כדי לצבוע בגד קטן. לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו, שיעורם כגרוגרת, כיון שהם עומדים למאכל אדם. ומשימתיקו, שאז הם עומדים למאכל בהמה, כמלא פי גדי. אבל הלוף, והחרדל, והתורמוסין, ושאר כל הנכבשין, בין שימתיקו בין עד שלא ימתיקו, שיעורם כגרוגרת, כשאר מאכלי אדם.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
