פרק יב, משנה א: הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַכֶּלִי, יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן. מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי, אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן. הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת, אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא בַבְּהֵמָה:
פרק יב, משנה א: הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים, שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַכֶּלִי – קודם שניתנו בכלי שרת, ורק הוקדשו באמירת פי הבעלים, יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן, כיון שעדיין לא חלה עליהם קדושת הגוף, אלא רק קדושת דמים [אמנם אם לא נטמאו אין להם פדיון, כיון שכל דבר הראוי למזבח, שהוקדש אפילו קדושת דמים בלבד, אין לו פדיון]. מִשֶּׁקָּדְשׁוּ המנחות והנסכים בַכֶּלִי, אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן. הָעוֹפוֹת, שלאחר שהוקדשו נפל בהם מום, וְהָעֵצִים, וְהַלְּבוֹנָה, וּכְלֵי שָׁרֵת, שנטמאו או נפסלו, אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, כיון שקדושתם קדושת הגוף, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר פדיון אֶלָּא בַבְּהֵמָה שנפל בה מום, אבל באלו לא נאמר פדיון.
