ו. ישנן דרגות שנות במאכלים חריפים, ובפרטים מסויימים מקילים במאכלים שאינם חריפים לגמרי.
המאכל החריף ביותר הוא חילתית, והוא לכל השיטות מפליט טעם גם מסכין שאינה בת יומה.
צנון, מפליט טעם גם מסכין שאינה בת יומה.
וכן פלפל חריף, בצל, שום, חזרת ['חריין'] זיתים ודגים מלוחים מאד ['הערינג'] מפליטים טעם גם מסכין שאינה בת יומה, אלא שבמקום ספק אם נחתכו בסכין או לא, מקילים בהם מטעם ספק ספיקא. והנה, הרבה פעמים כיום במטבח שלנו סכין 'חלבית' אינה חלבית בודאות, אלא יש ספק האם אכן השתמשו בה בעבר לחיתוך מאכל חלבי חם או לא, כי לא מצוי כל כך שחותכים מאכלים חלביים חמים בסכין [לפעמים חותכים פיצה או פשטידה חלבית חמה], ואם כן אם חתך בסתם סכין חלבית בצל או שום ובישלו עם בשר, ויש לו ספק אם חתך בסכין הזאת מאכל חלב חם אי פעם או בכלל לא, אפשר להקל בדיעבד משום ספק ספיקא, וכל שכן אם רוב הסכינים אינם חלביות באמת, שאז ודאי המאכל מותר משום שאנו אומרים שהסכין היא מהרוב שאינו חלבי באמת.
פירות חמוצים [כגון לימון ואתרוג, ויתכן שגם בצל ירוק בכלל זה] גם כן נחשבים לדבר חריף, אבל אם חתך אותם בסכין שאינה בת יומה יש להקל בהפסד מרובה.
מלח נחשב לדבר חריף.
