יג. לא בעינן לנשיאות כפים מקום שיש בו ס"ת, אלא בכל מקום שמתפללין יש נ"כ. וכשעולין לדוכן עומדים פניהם כלפי ההיכל, ואם הם שנים גדולים או יותר קורא להם החזן "כהנים", ואם כהן אחד בלבד, אינו קורא לו אלא הוא לבדו מתחיל בברכה:
יד. יגביהו ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש, וכמ"ש בשער הכונות ועיין תורת חכם דף קנ"ג ע"ב וקנ"ד ע"א בענין זה. ומגביהין יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית כדי להגביר מדת רחמים על מדה"ד, ופושטין ידיהם וחולקין אצבעותיהם לעשות חמשה אוירים, בין ב' אצבעות לשני אצבעות אויר א' ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל, ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ, ואחורי ידיהם כנגד השמים, וכ"ז כפי מ"ש מרן ז"ל בשה"ט, אבל בזוה"ק פ' נשא דף קמ"ו כתוב דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוהי. וכתב מקדש מלך דזה הפך הש"ע דכאן קאמר שכל האצבעות יהיו מפורדות זו מזו, וכן כתב אספקלריא המאירה על זוה"ק. ושאלתי להרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בירושלים ת"ו, וכתב לי בדבר הזה אין ברירה, יש עושים כמ"ש בזוה"ק ויש עושים כמ"ש מרן ז"ל. ובדברי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא גלוי לדבר זה. ופה עירנו יע"א נוהגים לעשות חמשה אוירים, ויש קצת נוהגים לעשות כפי זוה"ק. ועוד שאלתיו להודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ אם הכהנים אצבעותיהם זקופים כמו נט"י, והשיב שגם בזה לא יש היכר, יש עושין כך ויש עושין כך:
