הלכות שגגות, פרק טו, ג-ד

ג) הורה הכהן המשיח לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בעבודה זרה, ועשה כפי הוראתו, הרי זה מביא שעירה כהדיוט, והוא – ובתנאי שישגוג בהוראה, כמו שביארנו, שאין הכהן המשיח חייב קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת המעשה בצבור, אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה, בין בעבודה זרה בין בשאר מצות, אינו מביא קרבן כלל.
ד) הורה הכהן המשיח עם בית דין, ושגג הוא והם בהוראה, אף על פי שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה, הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה, אלא על הוראתו עם הוראת בית דין, הרי זה פטור, ואין צריך להביא כפרה בפני עצמו, אלא אם היו בית דין מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הצבור, ואם היו העושים הם המביאים קרבן, הוא אינו מביא קרבן, שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו.