משנה ג: הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין, יָבִיא מִן הַחִטִּים. קֶמַח, יָבִיא סֹלֶת. בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, יָבִיא עִמָּהּ שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. חֲצִי עִשָּׂרוֹן, יָבִיא עִשָׂרוֹן שָׁלֵם. עִשָׂרוֹן וּמֶחֱצָה יָבִיא שְׁנָיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים:
משנה ג: האומר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין, והרי אינו יכול להביאה, כיון שאין מנחת שעורים באה בנדבה [אלא רק מנחת העומר ומנחת סוטה באות מן השעורים], יָבִיא מנחה מִן הַחִטִּים, והיינו באופן שהוא אומר עתה שאילו היה יודע שאין מנחה באה מן השעורים, היה אומר שיביא מנחה מן החיטים, אבל אם אומר שאילו היה יודע כן לא היה אומר כלום, אינו מביא כלום.
האומר הרי עלי מנחה מן הקֶמַח, והרי אין מנחה באה אלא מן הסולת, יָבִיא סֹלֶת. האומר הרי עלי מנחה בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, ואין מנחת נדבה באה ללא שמן ולבונה, יָבִיא עִמָּהּ שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. האומר הרי עלי מנחה חֲצִי עִשָּׂרוֹן, ואין מביאים פחות מעשרון, יָבִיא עִשָׂרוֹן שָׁלֵם. הנודר להביא עִשָׂרוֹן וּמֶחֱצָה, יָבִיא שְׁנָיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, כיון שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים, וכיון שקיבל על עצמו דבר שלא ניתן להביאו כמנחה, פטור.
