משנה ח: הַסְּמִיכוֹת וְהַתְּנוּפוֹת וְהַהַגָּשׁוֹת וְהַקְמִיצוֹת וְהַהַקְטָרוֹת וְהַמְּלִיקוֹת וְהַהַזָּאוֹת וְהַקַּבָּלוֹת, נוֹהֲגוֹת בָּאֲנָשִׁים וְלֹא בַנָּשִׁים, חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה שֶׁהֵן מְנִיפוֹת:
כהמשך למשנה הקודמת, מביאה משנתנו דינים שונים שאינם נוהגים בנשים:
הַסְּמִיכוֹת – סמיכה על הקרבן קודם הקרבתו, וְהַתְּנוּפוֹת – הנפת המנחה, וְהַהַגָּשׁוֹת – הגשת המנחה לקרן המזבח, וְהַקְמִיצוֹת – נטילת הקומץ מן המנחה, לצורך הקטרתה על המזבח, וְהַהַקְטָרוֹת של המנחות, וְהַמְּלִיקוֹת – שחיטת עופות הקרבנות, הנעשית בצפורן ומן העורף, וקרויה 'מליקה', וְהַהַזָּאוֹת – הזאת הדם על המזבח, וְהַקַּבָּלוֹת – קבלת דם הקרבן בכלי מיוחד לצורך הזאתו, נוֹהֲגוֹת בָּאֲנָשִׁים וְלֹא בַנָּשִׁים, כלומר, אשה המביאה קרבן אינה סומכת עליו, והמביאה מנחה אינה מניפה אותה, כיון שדברים אלו נאמרו בתורה בלשון 'בני ישראל', וממעטים מכך 'בנות ישראל. ואם היא כהנת אינה עושה אחת מכל העבודות הללו, כיון שדברים אלו נאמרו בתורה בלשון 'בני אהרן', למעט 'בנות אהרן', חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה, שֶׁהֵן מְנִיפוֹת את מנחתן.
