משנה ד: אֵין פּוֹחְתִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:
אֵין פּוֹחֲתִין אֶת הַנֵּר – אסור ליטול גוש חרס בשעה שהוא רך, ולעשות בו צורת נר עם כלי קיבול לשמן, מִפְּנֵי שֶׁבכך הוּא עוֹשֶׂה כְּלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, שהרי זהו איסור 'מכבה', עשיית הפתילה או העץ לפחם. וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם, שהרי יש בכך תיקון כלי לצורך פתילה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָה בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת, כלומר, נותן את שתי ראשי הפתילה כל אחד בנר אחר, ומדליק את האש באמצע הפתילה, והיא נחתכת מעצמה לשתים, וכל חצי דולק בנר שלו, וההיתר הוא כיון שאין ניכר שכוונתו לחתוך, אלא עושה כן דרך הדלקת הפתילות.
