הלכות שגגות, פרק טו, ז-ח

ז) כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן, וחטא בשגגה זו, מביא פר על שגגתו, לפי שאין חילוק בין כהן משיח המשמש בפועל בבית המקדש לבין כהן משיח שעבר מכהונתו, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה של כל יום, שאין מקריב אותן אלא כהן המשמש בכהונה גדולה, אבל לגבי פר הבא על כל המצוות, שוים הם בו.
ח) נשיא שעשה עבירה עם הצבור בהוראת בית דין, הרי זה מתכפר לו בכלל העם, שאם היו בית דין הם שהקריבו על שגגתן, כל העם והמלך פטורין מן הקרבן, כמו שביארנו. ואם היו העושים על פי בית דין הם שחייבין בקרבן, והיה המלך מן העושים, הרי זה מביא שעיר, ששעיר נשיא במקום כשבה או שעירה של הדיוט הוא עומד.