משנה ג: הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זָרוּעַ יָרָק, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכוֹ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק אַחֵר, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרֹחַב מְלֹאוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹחַב כִּמְלֹא רֹחַב הַפַּרְסָה:
משנה ג: משנתנו ממשיכה להביא אופנים שונים שבהם מותר לזרוע מינים שונים הסמוכים זה לזה: הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר, כלומר, אם היתה קרן זוית של שדה ירק אחת נכנסת לתוך אחת מצלעותיה של שדה ירק ממין אחר [ו'תור' הוא מין תכשיט העשוי בצורת משולש], מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ – ניכר שהשדות מופרדים זה מזה ולא נזרעו שני המינים בעירבוביה.
הָיְתָה שָׂדֵהוּ זָרוּעַ יָרָק, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכוֹ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק אַחֵר, ומפסיק ביניהם על ידי תלם אדמה שאינו זרוע, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם המפסיק בין המינים מְפֻלָּשׁ – פתוח ונמשך מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ השני [ורוחבו ששה טפחים, כדברי רבי עקיבא]. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אין צורך שימשך אותו תלם על פני כל השדה, אלא די שיהא התלם באֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים, ואף שבהמשכו הוא צר יותר, וְרֹחַב מְלֹאוֹ – מלא התלם, והיינו ששה טפחים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, די ברֹחַב שהוא כִּמְלֹא רֹחַב הַפַּרְסָה – מדרך כף רגל האדם, והיינו רוחב טפח. ואף שהתבאר לעיל (פ"ב מ"י) שההרחקה הנצרכת בין ירק לירק היא ששה טפחים, ולא הובאה בזה מחלוקת, שם מדובר בשתי שדות של שני מיני ירק, ואילו כאן מדובר בשדה הזרועה מין אחד, ורוצה לזרוע בה רק שורה אחת של מין אחר.
