משנה ה: אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין, וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת, וְכֵן בַּדֶּלֶת, וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:
כאשר צולים מאכלים על גבי רשת, עשויה האש לחרוך את המאכל עצמו, ולכן היו מניחים על גבי הרשת חתיכות חרס או פיסות נייר רטובות, ועליהם את המאכלים, משנתנו עוסקת בענין זה: אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר, כדי להניח את החרס השבור או הנייר החתוך על גבי הרשת, לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, כיון שיש בכך משום תיקון כלי. וְאֵין גּוֹרְפִין תַנּוּר וְכִירַיִם מהטיח שנפל לתוכם, שאף בזה יש משום תיקון התנור לאפיה, אֲבָל מְכַבְּשִׁין – כובשים את הטיח כדי שיהא התנור חלק. וְאֵין מַקִּיפִין – אין מצמידים שְׁתֵּי חָבִיּוֹת זו לזו, להבעיר אש ביניהם, כדי לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה לצורך בישול, כדרך שעושים בזמן שאין כיריים, והדבר אסור משום שנראה הדבר כעשיית אהל. וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בִּבְקַעַת – בחתיכת עץ קטנה שהתבקעה מעץ גדול, כדי שתעמוד ביושר, וְכֵן בַּדֶּלֶת – וכן אין סומכים את הדלת בבקעת, כיון שעצים ביום טוב מוקצה הם לכל דבר מלבד הסקה. וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַּמַּקֵּל ברשות הרבים בְּיוֹם טוֹב, משום שנראה כמוליכה למוכרה בשוק. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
