משנה ו: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קִיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:
משנתנו מביאה מחלוקת בענין השימוש בעצים ביום טוב: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו – מעצים הנמצאים בביתו, לַחֲצוֹץ בּוֹ את שִׁינָּיו – להוציא בשר החוצץ בין שיניו. וּמְגַבֵּב – ורשאי לאסוף עצים דקים מִן הֶחָצֵר, וּמַדְלִיק, כיון שֶׁכָּל מַה שֶׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא לשימוש האדם, ואינו מוקצה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב – רשאי לאסוף רק מִלְּפָנָיו – מעצים המוכנים בביתו, וּמַדְלִיק, ואינו רשאי לאסוף מהחצר כלל, ואף מהעצים שלפניו אינו רשאי ליטול קיסם כדי לחצוץ את שיניו, כיון שסוברים חכמים שלא הותר טלטול עצים ביום טוב אלא להסקה בלבד. [ולדעת רבי אליעזר רשאי האדם ליטול קיסם גם מהחצר כדי לחצוץ בו את שיניו, ונקטה המשנה את ההיתר של רבי אליעזר בנטילת קיסם מלפניו, להשמיענו שלדעת חכמים אפילו מלפניו אסור לו ליטול].
