משנה ה: מִתְנַדְּבִים יַיִן, וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, (מַה) מָּצִינוּ בַּיַּיִן שֶׁבָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה, אַף הַשֶּׁמֶן בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה. אָמַר (לוֹ) רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּיַיִן שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן שֶׁאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עִשְּׂרוֹן אֶחָד, אֲבָל מִתְנַדְּבִים עוֹלָה וּשְׁלָמִים. וּבָעוֹף, אֲפִלּוּ פְּרִידָה אֶחָת:
משנה ה: מִתְנַדְּבִים יַיִן בפני עצמו, ללא סולת ושמן, ומנסכים אותו לשיתין שבמזבח, וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן בפני עצמו, ללא סולת ויין, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מִתְנַדְּבִים גם שָׁמֶן בפני עצמו, ונוטלים ממנו שיעור קומץ, ומקטירו, והשיריים נאכלים לכהנים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַה מָּצִינוּ – כשם שמצאנו בַּיַּיִן, שֶׁבָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה, אַף הַשֶּׁמֶן בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא – אין הדברים דומים, אִם אָמַרְתָּ בַּיַיִן, שניתן להביאו בנדבה, הרי זה מחמת שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ – כשהוא בא כחובה, הוא מתנסך בפני עצמו, ולכן ניתן להביאו בנדבה האם תֹּאמַר כן גם בַּשֶּׁמֶן, שֶׁאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ, שהרי כשבא השמן בחובה יחד עם המנחה, בוללים את השמן בסולת והם קרבים יחד, וכיון שלא מצאנו בשום מקום שהשמן קרב בפני עצמו, אי אפשר להביאו בנדבה בפני עצמו.
אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִים מנחה של עִשָּׂרוֹן אֶחָד, כיון שנאמר לגבי מנחה (ויקרא ב א) 'וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה", ולשון 'נפש' מלמדת שרק אדם יחיד יכול להביא מנחה, ואין מנחה באה בשותפות. אֲבָל מִתְנַדְּבִים שנים ביחד קרבנות עוֹלָה וּשְׁלָמִים. וּבָעוֹף, יכולים להתנדב ולהביא בשותפות אֲפִלּוּ פְּרִידָה אֶחָת – עוף יחיד, כמו תור או בן יונה.
