ד נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃ ה כַּסְפּ֤וֹ ׀ לֹֽא־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֮ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹ֥א לָ֫קָ֥ח עֹֽשֵׂה־אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ד) אלא אדרבה, נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס – אם היה קרובו עובר עבירות היה הוא מבוזה ומאוס בעיניו [וכפי שדרשו חכמים פסוק זה על חזקיהו מלך יהודה, שגרר את עצמות אביו הרשע על מטה של חבלים כדי לבזותו], וְאֶת יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד אפילו שאינם קרוביו, כי עקר מליבו את רגשות ליבו לכבוד ה', לכבד רק את אוהבי ה' ולבזות את עוברי מצוותיו. ולא רק את אהבת קרוביו עקר מליבו, אלא גם את אהבת עצמו וגופו, כי נִשְׁבַּע לְהָרַע לגופו, נדרי תענית וכדומה, וְלֹא יָמִר את נדרו, להחליפו ולבטלו, אלא יקיים מה שנדר.
(ה) ואדם זה גם לא יתפעל מאהבת הממון המצויה אצל בני האדם, ולכן כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ – אינו נוטל ריבית על הלוואותיו, אלא מלוה לעני לשם מצוה וגמילות חסדים, וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח – כאשר הוא יושב למשפט אינו לוקח מהזוכה בדין אפילו שכר טרחתו, שנראה הדבר כשוחד, הגם שאינו נוטלו כדי להטות את הדין, מכל מקום מרחיק הוא אף דבר כזה, עֹשֵׂה כל אֵלֶּה [ומחשיב זאת כעשיית מעשה, הגם שיש כאן דברים שהם ב'שב ואל תעשה', מכל מקום כיון שהיצר הרע מטה אותו לעשות זאת, הרי כאשר הוא נמנע מכך הוא נחשב כעושה מעשה לכבוש את יצרו], ועל ידי זה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם, אלא יהיה תמיד מהיושבים לפני ה'.
