"שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים", רצה לומר, 'ביניהם' אין דברי תורה, אבל לומדים כל אחד בפני עצמו, והוא לאות כי כל אחד מתלוצץ על תורת חבירו.
"אבל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע", כי שנים שילמדו יחד לשם שמים, ומה שלא יבין – יבינהו חבירו, אז אין תכליתו מה שידבר הוא, רק מה שידבר חבירו, והוא יקשיב מה שלא יבין. לכך נאמר 'נדברו', כי כל אחד נדבר מחברו, וחברו הוא המדבר.
בשכר זה הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו, שנאמר 'ויקשב ה' וישמע', והוא מידה כנגד מידה, נגד מה שעשה אזנו כאפרכסת ושמע דברי חבירו, ולא החשיב דברי עצמו, לכך הקדוש ברוך הוא גם כן שומע תפילתו. (רוח חיים, ג, ב)
