א. צריך האדם לומר את כל פרטי הודוי, אף על פי שאין בו מהדברים הנזכרים בודוי, מפני שכל ישראל גוף אחד הם וכולם ערבים זה לזה, ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה דנקרא על שמו, וכמ"ש רז"ל בגמרא על פרתו של ראב"ע שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שלא שלו היתה אלא של שכנתו, והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו. וגם עוד הוא עצמו צריך להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו ג"כ, ומי יודע מה עשה, אפשר שעבר על כל דברים אלו, ולכן אומרים נוסח הודוי חטאנו אנחנו ואבותינו, כלומר גלגולים הקודמים שנקראים אבות לזה הגוף שהוא עומד עתה בו. ועוד טעם יש באמירת כל הודוי, כי האדם נידון לפי דרגתו, ומצינו שכתוב בראובן וישכב עם בלהה בעבור שבלבל יצועי אביו, ועל בני עלי ששכבו עם הנשים בעבור ששהו קניהן, ועל בני שמואל נאמר שנטו אחרי הבצע בעבור שחלקם שאלו בפיהם, ונכתב על דוד המלך ע"ה עון בת שבע אף על פי שהיתה מגורשת וגם טבלה מנדתה וגם שהתה שלשה חדשים דהבחנה, ועוד נמי יש עבירות קלות שדש אדם בעקביו וחשובין לו כחמורות, כמ"ש רז"ל המלבין פני חבירו כאלו שופך דמים והכועס כאלו עובד ע"ז והמתגאה כאלו עובד ע"ז וכהנה רבות, ולכן מצד כל הטעמים האלה צריך האדם לומר כל פרטי הודוי וכנז' שם:
תפריט
תפריט
חמישי
ב' אדר התשפ"ו
