א. מי שאכל פת, וכבר בשעה שסיים לאכול רצה לאכול עוד, אלא שלא היה לו באותו זמן, וממילא קשה לו לדעת מהו השיעור שהתחיל המזון שבמעיו להתעכל [שהרי אין לו את הסימן שהבאנו לעיל, שנעשה רעב], לכתחילה יאכל עוד כזית פת [ואם לא הסיח דעתו אינו צריך לחזור ולברך עליה] ויברך ברכה אחרונה. (שו"ע ומשנ"ב קפד)
ב. אם אין לו פת נוספת לאכול, אם הוא בתוך שבעים ושתים דקות לאכילתו, יכול לברך. אך לאחר מכן לא יברך. (שם)
