משנה ב: כּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת, לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה, לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּשַּׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד:
משנתנו מבארת את הדברים האסורים מדרבנן ביום טוב: כָּל דבר שֶׁחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת – שאסרוהו חכמים, מִשּׁוּם רְשׁוּת – או שיש בו קצת מצוה, אך קרוב הוא להיות כדבר הרשות, ואסרוהו חכמים, מִשּׁוּם מִצְוָה – או שהוא דבר מצוה ממש, ואף על פי כן אסרוהו חכמים בְּשַׁבָּת, חַיָּיבִין עָלָיו גם בְּיוֹם טוֹב.
ומבארת המשנה את הדברים: וְאֵלּוּ הֵן הדברים האסורים מִשּׁוּם שְׁבוּת בין בשבת ובין ביום טוב, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, גזירה שמא יתלוש ממנו, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, שמא יחתוך ענף להנהיגה בו, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שמא יעשה חבית ששטים בה על המים, וְלֹא מְטַפְּחִין – אין מכים ביד על הירך, וְלֹא מְסַפְּקִין – אין מוחאים כפיים, וְלֹא מְרַקְּדִין, שמא יבא לתקן כלי שיר. וְאֵלּוּ הֵן הדברים האסורים מִשּׁוּם רְשׁוּת, ואף שיש בהם קצת מצוה, לֹא דָּנִין את הדין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין אשה, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין, ובכל אלו גזרו חכמים איסור מחשש שמא יבוא לכתוב. וְאֵלּוּ הֵן הדברים האסורים אף שיש בעשייתם בחול מִשּׁוּם מִצְוָה, לֹא מַקְדִּישִׁין ממון להקדש, וְלֹא מַעֲרִיכִין – אין לאדם לומר 'ערכי עלי' ובכך מתחייב הוא לתת את דמי ערכו להקדש, וְלֹא מַחֲרִימִים חרמות הניתנים לבדק הבית, כיון שדברים אלו דומים למקח וממכר, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמֵעַשְׂרוֹת, כיון שהוא נראה כמתקן את הפירות. כָּל אֵלּוּ הדברים, בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ שהם אסורים, קַל וָחוֹמֶר שהם אסורים בְּשַׁבָּת. אֵין חילוק בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, אף באיסורים דרבנן, אֶלָּא דברים הנעשים לצורך אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד, שהם אסורים בשבת ומותרים ביום טוב.
