משנה ז: דְּלַעַת בְּיָרָק, כְּיָרָק. וּבִתְבוּאָה, נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִטַּע לְתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין, נוֹתְנִין לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְאִם הִגְדִּילָה, יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמְרוּ לוֹ, הֲתַחְמִיר זוֹ מִן הַגָּפֶן. אָמַר לָהֶן, מָצִינוּ שֶׁזּוֹ חֲמוּרָה מִן הַגֶּפֶן, שֶׁלְּגֶפֶן יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְלִדְלַעַת יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל שְׁלֹשָׁה דְלוּעִין לְבֵית סְאָה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַחוֹטֵף אֶפְרָתִי אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל שְׁלֹשָׁה דְלוּעִין לְבֵית כּוֹר, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית כּוֹר:
משנה ז: כפי שהתבאר לעיל יש בנטיעת דלעת דינים מיוחדים לגבי כלאיים, והיינו בדלעת יוונית שעליה מתפשטים למרחק גדול. משנתנו מבארת את דיני ההרחקה של דלעת יחידה ושורה של דלועים, מירק ומתבואה: דְּלַעַת בְּיָרָק, ההרחקה ביניהם היא כְּיָרָק, והיינו ששה טפחים. וּבִתְבוּאָה – הבא לזרוע דלעת ליד תבואה, נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע [-מקום הראוי לזריעת רבע קב והיינו עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות], שזהו שיעור העבודה סמוך לשדה תבואה. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִטַּע לְתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין, הרי ההרחקה ביניהם קטנה יותר מההרחקה בין תבואה לבין דלעת יחידה, כיון ששורה של דלועים ניכרת בפני עצמה ואינה נראית כמעורבת בתבואה, ולכן נוֹתְנִין לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ של שורת הדלועים שִׁשָּׁה טְפָחִים, ודי בהרחקה זו מהתבואה. וְאִם הִגְדִּילָה אותה שורה של דלועים ונכנסו ענפיה לתוך אותם ששה טפחים, יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ את אותם ענפים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ לשורת הדלועים אַרְבַּע אַמּוֹת, וזו ההרחקה שצריך להרחיק בין שורת הדלועים לבין התבואה. אָמְרוּ לוֹ, הֲתַחְמִיר זוֹ מִן הַגָּפֶן – וכי ראוי להחמיר בהרחקה שבין הדלועים לתבואה יותר ממה שמחמירים להרחיק בין תבואה לגפן יחידית, שאין צריך להרחיקה מן התבואה אלא ששה טפחים [והרי כלאי הכרם חמורים יותר מכלאי זרעים, שכלאי הכרם אסורים אפילו בהנאה]. אָמַר לָהֶן, אכן, גם לדבריכם מָצִינוּ שֶׁזּוֹ – דלעת חֲמוּרָה מִן הַגֶּפֶן, שֶׁלְּגֶפֶן יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וכפי שהתבאר, וְלִדְלַעַת יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע, וכפי ששנינו ברישא לדברי הכל, והיינו כיון שעליה נמשכים ומתפשטים ביותר.
המשנה חוזרת לדון בשיעור ההרחקה של דלעת יחידית מן התבואה: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שלא כדברי תנא קמא האומר שדי בהרחקת בית רובע, אלא כָּל שְׁלֹשָׁה דְלוּעִין לְבֵית סְאָה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ אותו בֵּית סְאָה, נמצא ששיעור ההרחקה מדלעת יחידה הוא שליש בית סאה, [והיינו כעשרים ושמונה אמות על כעשרים ושמונה אמות], רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַחוֹטֵף אֶפְרָתִי אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל שְׁלֹשָׁה דְלוּעִין לְבֵית כּוֹר, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ אותו בֵּית כּוֹר, נמצא שלדבריו שיעור ההרחקה מדלעת יחידית הוא שליש בית כור [והיינו מאה חמישים ושמונה אמות על מאה חמישים ושמונה אמות].
