פסקי הלכות, מסכת עבודה זרה, פרק חמישי (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ט. יין נסך שנפל על החטים הרי אלו אסורות באכילה ומותרות בהנייה, ולא ימכרם לעכו"ם שמא יחזור וימכרם לישראל, אלא כיצד עושה טוחן אותן ועושה מהן פת ומוכרה לעכו"ם שלא בפני ישראל כדי שלא יקחו אותה ישראל מן העכו"ם שהרי פת עכו"ם אסורה כמו שיתבאר, ולמה אין בודקין את החטים בנותן טעם מפני שהן שואבות והיין נבלע בהן. (הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה לד)

י. יין נסך שנפל על הענבים ידיחם והן מותרות באכילה, ואם היו מבוקעות בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש אם נותן טעם בענבים הרי אלו אסורות בהנייה, ואם לאו הרי אלו מותרות באכילה. (הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה לב)

יא. תבלין שהם שנים או שלשה שמות ממין אחד או שלשה מינין משם אחד מצטרפין לתבל ולאסור וכן לחמץ, כיצד שאור של חטין ושאור של שעורים הואיל ושם שאור אחד הוא אינן כמין ושאינו מינו, אלא הרי הן כמין אחד ומצטרף לשער בהן כדי לחמץ בעיסה של חיטין אם היה טעם שניהם טעם חיטין, או כדי לחמץ בעיסה של שעורין אם היה טעם שניהם טעם שעורים. (הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה יד)

יב. יין נסך שהחמיץ ונפל לתוך חומץ שכר אוסר בכל שהוא מפני שהוא במינו ששניהן חומץ הן, ויין שנתערב עם החומץ בין שנפל חומץ ליין בין שנפל יין לחומץ משערין אותו בנותן טעם. (הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה לה)

יג. וכן מותר שיריח העכו"ם בחבית של יין שלנו, ומותר לישראל להריח בחבית של יין נסך ואין בזה שם איסור שאין הריח כלום לפי שאין בו ממש. (הלכות מאכלות אסורות פרק יג הלכה יד)

יד. כבר ביארנו שאם נתן דבר האסור טעמו בדבר המותר נאסר הכל, במה דברים אמורים בשהשביחו, אבל אם פגם זה האסור למותר והפסיד טעמו הרי זה מותר, והוא שיהיה פוגם מתחלה ועד סוף, אבל אם פגם בתחלה וסופו להשביח, או השביח בתחלה אף על פי שסופו לפגום הרי זה אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה כח)

טו. עכבר שנפל לשכר או לחומץ משערין אותו בששים, שאנו חוששין שמא טעמו בשכר ובחומץ משביח, אבל אם נפל ליין או לשמן או לדבש מותר ואפילו נתן טעם מפני שטעמו פוגם, שכל אלו צריכין להיותן מבושמים וזה מסריחן ומפסיד טעמן. (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לא)

טז. נמצאת למד שכל איסורין שבתורה, בין איסורי מלקות, בין איסורי כרת, בין איסורי הנייה, שנתערבו במאכל המותר מין בשאינו מינו בנותן טעם, מין במינו שאי אפשר לעמוד על הטעם שיעורו בששים או במאה או במאתים, חוץ מיין נסך מפני חומרת עכו"ם, וחוץ מטבל שהרי אפשר לתקנו, ומפני זה אוסרין במינן בכל שהן, ושלא במינן בנותן טעם כשאר כל האיסורין. (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה ו)

יז. עכו"ם שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום והוא הולך אחריהן לשמרן אפילו הפליגו ממנו כדי מיל הרי אלו מותרות, שאימתו עליהן ואומרין עתה יצא לפנינו ויראה אותנו, ואם אמר להם לכו ואני אבוא אחריכם אם נתעלמו מעיניו כדי שיפתחו פי הכד ויחזרו ויגיפו אותה ותיגב הרי היין כולו אסור בשתיה אם פחות מיכן מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה טז)

יח. וכן המניח עכו"ם בחנותו אף על פי שהוא יוצא ונכנס כל היום כולו היין מותר, ואם מודיעו שהוא מפליג ושהה כדי שיפתח ויגוף ותיגוב היין אסור בשתייה, וכן המניח יינו בקרון או בספינה עם העכו"ם ונכנס לעיר לעשות צרכיו היין מותר, ואם הודיען שהוא מפליג ושהה כדי שיפתח ויגוף ותיגב היין אסור בשתייה, וכל הדברים האלו בחביות סתומות, אבל בפתוחות אפילו לא שהה מאחר שהודיען שהוא מפליג היין אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה יז)

יט. ישראל שהיה אוכל עם העכו"ם והניח יין פתוח על השולחן ויין פתוח על הדולפקי ויצא, שעל השולחן אסור ושעל הדולפקי מותר, ואם אמר לו מזוג ושתה כל היין הפתוח שבבית אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה יח)

כ. היה שותה עם העכו"ם ושמע קול תפלה בבית הכנסת ויצא אף היין הפתוח מותר, שהנכרי אומר עתה יזכור היין ויבוא במהרה וימצא אותי נוגע ביינו ולפי זה אינו זז ממקומו ואין נאסר אלא מה שלפניו בלבד. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה יט)

כא. היו חמריו ופועליו טוענין טהרות ועוברין לפניו אף על פי שהפליגו יותר ממיל הרי אלו טהורות מפני שהן בחזקת שהוא שומרן והן מפחדין ליגע ואומרים עכשיו יבוא שהרי הוא יבוא אחרינו, אבל אם אמר להם צאו ואני אבוא אחריכם כיון שנתכסו מעיניו הרי הן טמאות. (הלכות מטמאי משכב ומושב פרק יג הלכה ה)

כב. עכו"ם וישראל שהיו דרין בחצר אחת ויצאו שניהם בבהלה לראות חתן או הספד, וחזר העכו"ם וסגר הפתח ואחר כך בא ישראל הרי היין הפתוח שבבית ישראל בהיתרו, שלא סגר העכו"ם אלא על דעת שכבר נכנס הישראלי לביתו ולא נשאר אדם בחוץ וכמדומה לו שהוא קדמו. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כ)

כג. יין של ישראל ושל עכו"ם בבית אחד והיו חביות פתוחות, ונכנס העכו"ם לבית ונעל הדלת בעדו נאסר כל היין, ואם יש חלון בדלת שמסתכל ממנו העומד אחורי הפתח ורואה כנגדו כל החביות שכנגד החלון מותרות ושמן הצדדין אסורות שהרי מפחד מן הרואה אותו. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כא)

כד. אוצר של יין שהיו חביותיו פתוחות ויש לעכו"ם חביות אחרות באותו הפונדק, ונמצא העכו"ם עומד בין חביות ישראל הפתוחות, אם נבהל כשנמצא ונתפש עליו כגנב היין מותר בשתייה שמפחדו ויראתו אין לו פנאי לנסך, ואם לא נתפש כגנב אלא הרי הוא בוטח שם היין אסור, ותינוק הנמצא בין החביות בין כך ובין כך כל היין מותר. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כג)

כה. גדוד שנכנס למדינה דרך שלום כל החביות הפתוחות שבחנויות אסורות וסתומות מותרות, ובשעת מלחמה אם פשט הגדוד במדינה ועבר אלו ואלו מותרות שאין פנאי לנסך. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה כד)

כו. משפך שמדד בו לעכו"ם אם יש בקצה המשפך עכבת יין לא ימדוד בו לישראל עד שידיחנו וינגב, ואם לא הדיח הרי זה אסור. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה יג)

כז. המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עכו"ם נאסר כל היין שבכלי העליון, שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון לפיכך המודד לעכו"ם לתוך כלי שבידו ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה כדי שלא יהיה נצוק חבור ויאסור עליו מה שישאר בכלי העליון. (הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה יב)