כפי שהתבאר, מצות הלואה דומה למצות צדקה בכך שיש לעשותה בסבר פנים יפות. ולכן, אף אם אינו יכול מחמת סיבה כל שהיא להלוות לחבירו, ידבר עמו דברים רכים, ויראה לו לבו הטוב שברצון היה מלוה לו אלא שאינו יכול, ולא יגער בו ולא יביישנו כדרך צרי העין, שלא די שאינם מלוים ממון אלא מגביהים קולם וגוערים במבקשי ההלואה.
כללו של דבר: ככל שהיה רוצה שינהגו עמו אם היה מבקש את ההלואה, כך ינהג עם חבירו. ואמרו חז"ל, המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, הרי הוא נחשב כמי שנתן לו את כל המתנות שבעולם.
