פרשת ראה
"ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר" (דברים טז ד)
מצוות לא תעשה, שלא להותיר דבר מבשר חגיגת ארבעה עשר עד יום השלישי, והוא הקרבן הבא עם הפסח להגדיל השמחה, אלא יאכל כולו בתוך שני הימים, שהם ארבעה עשר וחמשה עשר, ועל זה נאמר 'ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר'.
ומשרשי המצוה, היסוד הקבוע לנו במצות ענין הפסח, שהיא מצוה ליסוד חזק בתורתנו, ועל כן נצטוינו לעשות יום שחיטתו יום שמחה, ואין שמחה שלמה לבני אדם, רק בריבוי בשר, וזהו שנצטוינו שלא להותיר כלל מכל הבשר הנשחט לכבוד שמחת הפסח עד יום השלישי, אלא יאכל כולו ביומו להרבות בו גילה ושובע שמחות.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים.
