משנה ב: מִנְחָה, מִין הַמִּנְחָה, יָבִיא אֶחָת. מְנָחוֹת, מִין הַמְּנָחוֹת, יָבִיא שְׁתָּיִם. פֵּרַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא חֲמִשְׁתָּן. פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. רַבִּי אוֹמֵר, יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים:
משנה ב: משנתנו ממשיכה לדון בלשונות של נדרים, כיצד מפרשים אותן: האומר הרי עלי מִנְחָה, או שאמר הרי עלי מִין הַמִּנְחָה, יָבִיא אֶחָת מחמש המנחות המוזכרות בתורה [שהן: מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מאפה תנור חלות, ומאפה תנור רקיקין].
האומר הרי עלי מְנָחוֹת, או הרי עלי מִין הַמְּנָחוֹת, יָבִיא שְׁתָּיִם – שתי מנחות ממין אחד. ואם אמר פֵּרַשְׁתִּי בנדרי איזה מין מנחה אביא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ [-איני זוכר] מַה פֵּרַשְׁתִּי, יָבִיא מספק את חֲמִשְׁתָּן, ואלו שאינן נצרכות לנדרו, באות בנדבה.
האומר פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים בכלי אחד, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה [-כמה] עשרונים פֵּרַשְׁתִּי להביא, יָבִיא מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, כיון שיותר מששים אינם באים בכלי אחד, ואם נדר פחות מששים אין כל חשש בכך שמביא יותר, כיון שמה שיתר על נדרו בא בנדבה. רַבִּי אוֹמֵר, אם נדר להביא מספר מסוים של עשרונים בכלי אחד, אסור לו להביא באותו כלי תוספת בנדבה, ולכן כדי לצאת ידי נדרו יָבִיא מְנָחוֹת רבות שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים, מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים, ואחת המנחות היא בודאי כמספר העשרונים שנדר, וכל השאר באות בתורת נדבה, נמצא שאותו אדם מביא אלף ושמונה מאות ושלשים עשרונים, בששים כלים.
