משנה ג: הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֵה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין:
המשניות הבאות עוסקות בדיני הוצאה מחוץ לתחום שבת, בשבת או ביום טוב. ולהבנת דינים אלו יש להקדים, שכשם שאסור לאדם עצמו לצאת מחוץ לתחום שבת, והיינו אלפיים אמה מסוף העיר או ממקום שביתתו [אם שָׁבַת מחוץ לעיר], כך אסור להוליך את כליו של האדם אל מחוץ לתחום, ואפילו אדם אחר, שרשאי ללכת למרחק גדול יותר, וכגון שהניח עירובי תחומין לעצמו, אסור להוליך את כליו של אדם אחר, שלא הניח עירובי תחומין.
הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים, השייכים לאדם, הרי הם כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, ומותר להוליכם בשבת וביום טוב רק למקום שבעליהם רשאי ללכת. הַמּוֹסֵר ביום טוב עצמו בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה, הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָי הַבְּעָלִים, ולא כרגלי הבן או הרועה, והיינו באופן שיש בעיר שני רועים, ואין ידוע מערב יום טוב לאיזה מהרועים ישלח את בהמותיו.
אחים שירשו את אביהם, ועדיין לא חלקו בירושה, כֵּלִים הַמְיוּחָדִים לְשימוש אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי הֵן כְּרַגְלָיו, וְכלים שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לאחד מהם, הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִים – הרי הם כרגלי כל האחים, ואין להוליכם אלא למקום שכולם רשאים ללכת לשם.
