ח) אחת היולדת, ואחת המפלת ולד אחד או ולדות הרבה, הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן, והוא [-ובתנאי] שתלד כולן בתוך 'ימי מלאת', והיינו ארבעים יום לזכר ושמונים יום לנקבה. אבל אם הפילה אחר ימי מלאת, מביאה אף על השני. כיצד, ילדה נקבה, כל נפלים שתפיל מיום הלידה עד סוף יום שמונים, הרי הן נחשבין עם הולד הראשון, וכאילו ילדה תאומים זה אחר זה, ואינה מביאה אלא קרבן אחד. הפילה נפל ביום שמונים ואחד, ומיום אחד ושמונים והלאה, אם היא ראויה לקרבן, הרי זו מביאה עליו בפני עצמו. ילדה נקבה, ולאחר ששים או שבעים יום הפילה נקבה שנייה, כל נפל שתפיל בתוך שמונים יום של נקבה זו השנייה, פטורה עליו. וכן אם הפילה נקבה שלישית אחר ששים או שבעים יום של נקבה שנייה, הרי כל נפל שתפיל בתוך שמונים של נקבה שלישית, פטורה עליו, מפני שהוא חשוב עם הנפל השלישי, והנפל השלישי חשוב עם השני, מפני שהוא בתוך ימי מלאת שלו, והשני חשוב עם הראשונה, ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל.
ט) היולדת טומטום [-שערוותו מכוסה ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה], או אנדרוגינוס [-שיש לו סימני זכר ונקבה], והפילה נפל אחר ארבעים מיום לידתו, הרי זו מביאה קרבן על נפל זה, כיון שיש ספק שמא זכר הוא הראשון, והרי הפילה אחר מלאת. ואין חטאתה נאכלת, שמא נקבה היא הראשונה, ובתוך מלאת הפילה, שהיא פטורה מקרבן שני.
